אלא שכתבו התוס' שקשה לרשב"א דהיכי ס"ד דעדים היינו סהדי שביה דא"כ מה היה צריך לומר הא איכא עדים במדינת הים הול"ל הא עדים קמן דהא איכא שבויינהו וזהו תמיהא שהיה תמה רשב"א על מאי דס"ד לא ששינה פשט ההלכה בשביל כך כמו שסובר החכם הגם כי התוס' לא יישבו קושייא זו אכן כיון דאתא לידן ניישב אותה ולמאי דס"ד הא דאמרי לרבי חנינא הא איכא עדים במדינת הים היה כי שרינהו קודם דליעלו שבויינהו ואע"ג דסוף עול אתו שבויינהו מוקדם לאמרי לרבי חנינא הא איכא הוה ס"ד דאין מוקדם ומאוחר ובזה ניישבה קושיית רשב"א מ"מ לא היה מי שיעלה על דעתו לומר דלמאי דס"ד הא איכא עדים היינו שנטמאה וכן ליכא למ"ד דלמסקנא היינו שנשבית ואם עכ"פ היה רוצה החכם הפוסק לחלק בין עדי שביה לעידי טומאה לפי שהיה עולה בדעתו דתליא כיפי בחילוק זה כך היה לו לכתוב אף ע"ג דיצא הקול שיש עדי' במדינת הים שראוה שנשבית למאי דס"ד או שראוה שנטמאת למאי דמשני רב אשי לא לחלק בפירוש ההלכה בין רש"י לרשב"ם כמו שחילק:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.