וביסוד דבריהם כי על גירסת הא איכא סהדי רצו לקיים הפי' שפי' ביש נוחלין ולדחות השני פי' שדחו שם ותחלה דחו פירוש הא שמא איכא סהדי משום דא"כ אין לדבר סוף כו' ואח"כ דחו הפי' האחר שהוא הא ודאי ידענו דאיכא סהדי באידית דידעי דבההיא שעתא כו' משום דע"ז ראוי להחמיר ודאי כלומר וא"כ מאי משני השתא מיהא ליתנהו קמן כו' ואע"פ שלשון דבור זה שכתבו והא נמי כו' אינו מבואר כל הצורך עכ"ז מה שפירשנו בו הוא הנכון לפי כוונתם יגיד עליו רעו הדבור שבבתרא ואע"פי ששם דחו גירסת והא איכא סהדי ובפ"ק דקידושין קיימו' מ"מ כונתם כפי הסוגיא דא ודא אחת היא גם היא כוונתם בפ"ב דכתובות שכתבו אלא הכי פירושא הא יצא קול דאיכא עדים כו' הא קמן דעל כרחין לא קאמרינן בשבויה דליכא למיחש לעדיה בצד אסתן אלא כשמציאות עדים אלו בלתי ידוע שיצא קול לבד שיש עדים יודעים כן אבל אי נודע לב"ד ודאי דאיכא עדים דידעי הכא אפי' בשבויה יש להחמיר על כך וחיישינן להו אפי' לרב חסדא ורב יוסף ונ"ד לא בלבד קול שיש עדים שנשבע בלא תנאי הוא אלא ידיעה גמורה ידענו והאי דאיכא עדים דידעי הכי ואתו לאסהודי ובתוך בית הוועד היו כי לפנינו באו והכרנום היותם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת ומה גם כי נשמע קול קצת מהם בב"ד אף כי לא בתורת עדות וא"כ הא ודאי דאף לרב חסדא ורב יוסף אפילו הוו סהדי באסתן ואידית יש להחמיר וחיישינן לה וע"כ הדעת יאמר דאי הוה חזי החכם סוגיין דקידושין ודבתרא והוה מעיין בדברי התוס' בשני הדיבורים שכתבנו לא היה כותב מה שכתב: ועוד דהא בפי' אתמר השתא מיהא ליתנהו קמן כו' ופרש"י בפ"ב דכתובות ומשום דילמא אתו לא אסרינן לה השתא ורשב"ם פירש בפרק יש נוחלין השתא מיהא ליתנהו קמן ואין לנו אלא מה שעינינו רואות משמע דאי איתניהו קמן אע"ג דלא הוה אלא קול בעלמא ולא ידעה ודאית וכותן שאומרים שיש בעיר הזאת עדים במקום שאנו יכולים לשמוע דברים לפי שעה אי נמי קיימי בב"ד דנ"ד ודאי איכא למיחש להו אף בשבויה ולא תנשא עד שיעידו עליה ונראה אם יש בדבריהם ממש ודאי השתא מיהא ליתנהו לקמן זהו פירושו לא כמו שנר' מדברי החכם שמפרש השתא מיהא לא אסהידו קמן שכתב פעמים שלש כל כמה דלא אסהידו ותדע שכן הוא כמו שכתבנו ודקדקנו מדברי רש"י ורשב"ם דאי לא תימא הכי אלא כל כמה דלא אסהידו קמן עידיה בצד אסתן מיקרי אע"ג דקיימי קמן בעיר או בב"ד לימא השתא מיהא לא אסהידו קמן דבהאי לישנא הוה כייל לכל עדים הקרובים אלינו והרחוקים ממנו כל שלא שמענום ובלישנא דקאמר השתא ליתנהו לקמן לא כייל אלא לעדים רחוקים ולא לקרובים אלא ודאי לא איכוון תלמודא אלא לומר דכיון דלית בהו קמן בעיר הזאת אלא בצד אסתן לא חיישינן להו אבל אם היו בעיר ההיא פשיטא דלא שרינן לה עד שיבואו ויעידו וכ"ש אם היו עומדים בב"ד כדי להעיד וכ"ש היכ' שנשמעו דברי קצת מהם בב"ד כמו בנ"ד דלא שרינן אפי' בשבויה וכ"ש בשאר מילי וא"כ אפי' אי הוה דמי נ"ד לשבויה הוה לן לאשגוחי בההוא קלא ולא במה שכתב החכם כל כמה דלא אסהידו עליה לא משגחינן בההוא קלא כלל:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן י״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
