אבקת רוכל · חלק י״ח סימן ו׳

ועוד מה לו לפרש לומר שמא יטעו אלא בורח מדיוקו של ר"ת ומרגיש קושיתו למה קבעה כאן התלמוד ועל רבינו תם קשה ולדידיה מי ניחא למה קבעה כאן ואם הוצרך לשאול כו' ולפירוש הרמב"ם אתי שפיר למה קבעה ואם הוצרך כו' ולפי שמדבר מהירא ורך הלבב ולא בסרבן ומלגלג רק אומר שמא יטעו בענות צדק רודף וראיה שאומ' לב"ד הגדול דהיינו מקו' הוועד כמוזכ' בגמ' לפירוש הרמב"ם ששם הכל צדק ולכן פירש שמא יטעה כלומר שאינו מלגלג וחושד אבל הבליעל לא צדק צדק ירדוף והשתא אתי שפיר ואם אמר הודיעוני למה קבע התלמוד כאן כלומר אם נשמר בדעתו שעדיין ירא שמא טעו כיון שהוא ירא כותבים ונותני' למה לא יכתבו כיון שאינו מן המלגלגים רק מבקש תועלתו ואולי ימצא והשתא אתי שפיר ואם הוצרך כו' כלומר ואם אמת שאינם יודעים הדין כמו שהיה ירא כותבין ושולחין אבל מפני יראתו לבד בתחילת דין כנ"ל אין כותבין ושולחין וג' מחלוקיות בפי' הסוגיא בדבר לרש"י התובע בליעל והנתבע רוצה ללכת לוועד כדי שיתבייש התובע כדפי' התוקף כו' שיהא בוש מהם ולדידיה נמי אתי שפיר למה קבעה הנזכר לעיל התלמוד פה דהכי פי' התוקף כו' ומתעצמים שהאחד רוצה בוועד כדי שיתבייש כופין כו' ואם אמר הודיעוני מאיזה טעם דנתוני כלומר אפי' אחר שדנו אומר הודיעוני מהיכן דנתוני ואלך לוועד אולי יתבייש כותבין ונותנין וכ"ש אם אומר שמא טעו דשכיחא והו"ל זה נהנה וזה לא חסר דכופין על מידת סדום כדלעיל רב הונא מכניף עשרה גברי וכמה פעמים אמרו ליה לרב ר"כ ור"א דינא הכי ושתיק רב ש"מ דטעות שכיחא ותלמיד ותיק על פניו יוכיח ולהרמב"ם התובע והנתבע צדיקים רק יש לו ספק בעלמא שמא טעו ודורש טובה לעצמו וזה נהנה וזה לא חסר כנ"ל: