אבקת רוכל · חלק י״ח סימן ז׳

אבל לר"ת מה שכותבין ונותני' הוא לתועלת וכבוד הדיין שיהא נקי מטענת הנתבע שיש רגלים לטעותו כדפי' בהגה"ה בהרא"ש סוף פ' זה בורר והיה כוונת התוס' לר"ת ובכל זה אין דוחק ואפי' היה דוחק יש לדחות ולפי' התלמו' ורי"ף והרמב"ם כדי שיבואו כמשמען דכותבי' ונותנין לכל שואל דאי ס"ל כר"ת היה להם לפרש כדרך הפוסקי' גם כדי שלא יחלוקו על הרא"ש שהוא בתראה ויודע טפי מינן דעת רי"ף והרמב"ם והתוס'. ומדעת הרמב"ם ופירושו נשמע דעת רבו הרי"ף ומהנ"ל ש"מ שמדעת שלשה עמודי' שהבית נשען עליהם סברי שצריך להודיע מאיזה טעם דנוהו והשתא בסיעתא דשמיא נוכיח שהרמב"ם והמרדכי והלכות גדולות סברי להו כהרא"ש דהיינו דעת התוס' ממש ורש"י לא הוזכר בזה הנוסח' מוטעית במרדכי בדפוס הראשון מקושטאנטינא והגמ' תוכיח שאין זכר מרש"י וגם מוהר"ם לא הביא דברי ר"ת רק המרדכי הביאו וזה יש להוכיח מהגמ' שמהר"ם לא כתב מרבינו תם וז"ל הגמ' פ' הנז"ל וכתב מורי שיחיה שאין זמן כו' עד ופי' רבינו תם עד ומיהו כתב מורי כו' ואם פי' ר"ת היו דברי מהר"ם איך חוזר ואומר וכת' מורי ע"ש וק"ל אלא אדרבא כתב ושדו ביה נרגא כלומר שאין ממש בדברי ר"ת ואפי' את"ל שהנז"ל שהם דברי מוהר"ם כמ"ש הרב יצ"ו הכל הולך אח' החתום וסוף ומסקנת התוס' והלכות גדולות והמרדכי והרא"ש והרמזים שכולם עולים בקנה אחד ובסיגנון א' וכוונת א' רק זה מבאר יותר וזה מעט מזער וכן התוס' בפ' הרבי' כתבו דחוי א' ובפ' זה בורר כתבו אחר ואפש' הא' ממהדור' שנייה והאחר ממהדור' שלישית והספר מצוות גדול אפשר לא ראה רק מהדורא קמא מהתו' או הן הגהות מגליוני התוס' או מהאחרונים אבל הכל כוונה א' למעיין ומה שכתב הסמ"ג בשם ר"י מסתמ' טעות סופר ורצה לומר ר"ת דהוא מריה דשמעתתא ועוד נראה דבנ"ד אפי' ר"ת מודה כיון שהדיין הא' הוא בעזרת הנתבע ולא שב מידיעתו ודיין אחר מחמשה שחזר בו בעבור ששלשה דיינין כנגדו ולא שב מידיעתו שכן חתם שמה ועוד י"ל שאם היה רואה ר"ת היש מפרשים היה מודה להם וכ"ש שהיה להרמב"ם ולפי' הנמק"י כתב שהראב"ד כרבינו תם וכן כתבו המפרשים ובפ' הרבית כתב וכ"כ הראשוני' מסתמא רוצה לומר תחילה התוס' והסמ"ג והוסיף שם הרשב"א והרב רבינו משה והרב רבינו נסים לא דסברי כר"ת רק בענין שאין צריך לפ' הטעם לב"ד הגדול ובודאי ששם נודע הכל בבירור ובזה דוקא הוזכר הרמב"ן שם והוא דבר פשוט לכ"ע כשאומר בפי' רוצה ללכת לב"ד הגדול שיודעים ובקיאים לכל בלי כתיבתם ועתה בעוונותינו אין ב"ד הגדול שידעו אם לא יכתבו בפי' שרבו הדעות והתשובות אין מספר כנז"ל. ועוד י"ל שר"ת מודה להרמב"ם שאם שואל בענוה שמא טעיתם שכותבין לו אבל אם חושד א"צ לתת לו רק רגלים לטעותו כנז"ל נמצא שר"ת וסמ"ג והראב"ד ונמק"י ור"י סברין שא"צ לכתוב כשחושדים ורי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמזים ומסקנ' התוס' והגמ' והמרדכי אינם מחלקים ותו לא מידי. ועכשיו שאין לנו ב"ד הגדול מי שאומ' עכשיו הודיעוני מאיזה טעם דנתוני אין דעתו רק להראות לחכמים ולתלמידים ותיקין כנז"ל מרב כהנא ורב אשי שהשתיקו לרב כנז"ל ולא ללכת לוועד וכן צריך להודיעו הטעם והראייה ברורה מהגט מצירון שנמצא פה תשובה מגדול הדור להתיר האשה מיד וכל תלמיד ותיק שראה ראייתו יודע שהיא שגנה שיצאה מלפני השליט וכן לא עשו עתה מעשה על פיו ואם היה כותב בקצרה והיתה בלי ראיה היה נעשה מעשה שנית על פיו כאמור אין בודקין מן המזבח ולמעלה ולפי דברינו הנז"ל אין צריך לומר דברי הנמק"י דברי קבלה כדכתב הח' השלם כמוהר"י כהן י"ה שהרי לא נאמר רק על הגאונים וגם אין צריך לדרוש סמוכים בסוף זה בורר כדכתב החכם הנז"ל כדהשיב הרמב"ם בהלכו' מזוזה וז"ל וכי דרשיתו סמוכים בתלמוד ע"ש במגדל עוז וא"צ למסכוני נפשין על ר"ת ולהוציא הרי"ף והרמב"ם מפשטן דלפירוש ר"ת ק"ק שהגמ' אינה מחלקת בין כופין לאין כופין ולפי' הרא"ש שהוא בתראה הכל אתי שפיר ואפי' היה צריך למסכוני נפשין על בתראי יש למסכוני ולא על קמאי: