אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן נ״א

ועוד מטעם אחר היה להם לב"ד לגזור עליו מה שגזרו ואפי' מטעם שאם היו יוצאים מאותו מעמד כפי מה שהיו ב"ד מכירים מה"ר י"ט וסיעתו לא היו חוזרי' לעמו' בדין כפי מה שנתבאר לעיל שקודם חג השבועות כשעמדו בדין יום אחד שוב לא חזר לעמוד עד אחר כמה ימים שראשי הקהלות העמידוהו בדין ומה גם עתה שכל סיעתו נתקבצו ודיברו עזות בב"ד שודאי לא יניחוהו לשוב למשפט ואם לא יפסק דינו היו רשאים בני כת שכנגדו לבנות להם ב"ה אחר וימשכו מזה כמה חרבות ח"ו ולכן היה כח לב"ד לגזור עליו שלא ילמוד עליו בב"ה ושלא יטול שום שררת חכם עד שיבא לעמוד בדין כדי שלא ימשך שום חורבה לרבים דיד הרבים על העליונה לעולם וכדתנן בפרק לא יחפור מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמות כו' אם העיר קדמה קוצץ ואין נותן את הדמים ואם האילן קדם קוצץ ונותן את הדמים ואמרינן בגמרא ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ולימא ליהו הוו לי ברישא דמי והדר איקוץ אמר רב כהנא קדרה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי ופי' רשב"ם לא תימא כו' אם באתה להמתין עד מתן מעות יעמוד זה לאורך ימים בני העיר סומכין זה על זה ובעל האילן רוצה בכך לפיכך יקוץ ואח"כ יגבה מעותיו מהם בב"ד וק"ו הוא ומה התם דאילן זה אינו מזיק לעיר אלא משום נוי העיר מרחקין אותו אפ"ה קוצץ בתחלה ואח"כ נותן דמיה בנ"ד דאיכא למיחש שימשכו מזה כמה חרבות ח"ו לכל הקהלות אם מרבוי הבתי כנסיות בעיני הגוים אם מיראת מלשינות שיתרבו בסבת הפירוד אם מקטטות ומריבות ומדנים המתחדשות יום ויום בקהלות לסבת היות שתי כתות בעיר כי אלו יסייעו לבני כת זו ואלו יסייעו לבני כת זו וכתתו ח"ו קהל בקהל איש באיש איש בבנו ובאחיו ובקרובו אם מצד שאם בני הקהל הזה יפרדו לשתי כתות ויהיו סבה להזק שאר הקהלות שיחצו לכמה קהלו' ואפי' לגזור עליו שלא יתמנה לחכם הקהל כלל היה יכולת ביד ב"ד לגזור עליו וכ"ש שהיה כח בידם לגזור שלא יטול שררת חכם עד עומדו למשפט ואין לומר שכיון שה"ר יום טוב היה מקהל אחד זולת קהלות הב"ד לא היה יכולת בידם לגזור עליו שהרי קבלם עליו לדיינים ואע"פי שהוא אומר שלא נשבע לקיים מאמרם אלא לענין הגמר הדין בלבד מכל מקום זה אינו דסתם נשבע לקיים את אשר יגזרו עליו ואפי' אם יהיה כדבריו שלא נתכוון לישבע לקיים אלא מה שיגזרו עליו בגמר דין מ"מ בסתם מודה שבזולת שבועה קבל עליו לקיים מה שיגזרו עליו ואע"פי שיטעון שאפי' בלא שבועה לא קבל עליו לקיים מה שיגזרו עליו אלא מה שיגזרו עליו בגמ' דין עכ"ז חייב הוא לקיים גזרת ב"ד שהרי כת' מוהרי"ק בשרש ב' ואפילו אם ירצה אדם לקנטר ולומר אע"ג דמשך עדיין כו' מ"מ אחר שאינו עומד עוד תחת אותה שררה לא יחשב כיחיד המדיין את הרבים שהרי כבר נתפרדה החבילה אי אפשר לומר כן שהרי דין זה שאנו אומרים שהקהל גובים תחילה וכשהם רוצים להיות מוחזקים תובעים ולא נתבעים מוכיח המרדכי מההיא דאם האילן קדם קוצץ ונותן דמים משום דקדרה דבי שותפי כו' וחשו חכמים להזיקא דרבים בכל מקום כמו שכתב שם המרדכי וגם הביא מההיה דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וגם הכא לעני' המס יצטרך לפרוע תחלה פן הוזקו הרבים ומאחר שתלוי בכך משום היזק הרבים אין הדבר תלוי מפני שהוא עומד עמהם שהרי גבי אילן וכן גבי מי שהיה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו ונתן להם מן הצד דמעולם לא היה לרבים שום שייכות בדרך הזה ומן הדין היה לו לומר מאחר שלא נתן לרבים הדרך הזה אשר מן הצד אלא משום שהיה סבור שהדרך הראשון אשר באמצע יוחזר לו וכיון שלא עשה ולא כלום ולעולם נשאר הדרך הראשון בכח הרבים ויכולים לעבור דרך שם שע"כ א"כ יוחזר לו לכל הפחות הדרך אשר מן הצד שלא היה שלהם מעולם דאין לך קנין מעות גדול מזה מה שנתן להם מן הצד בחושבו שיוחזק לו הדרך אשר באמצע שדהו ואינו חוזר ואפי"ה חשו חכמים להזיקא דרבים ואע"ג שלא היה להם שום שותפות ושום שייכות באותו דרך מעולם וגם כתב מוהר"י קולון בשרש הנזכר תשובת רבינו עזריאל ע"ד הדוכוס אשר כבש היהודים שיעסקו שהיהודים הדרים בפיזארו שהם תחת שרים קטנים שישבו תחתיו כו' ואמר ליהודים אם לא תעסקו שיבואו לדור תחתי כלה אגרש אתכם ואותם ולא ישאר פרסה והשיב דומה בעיני כיון שהדוכוס יכול לגרש את הכל אף אלו אמרו תמות נפשי עם פלשתים לא מהני אלא כופין אותם על מדת סדום שיעקרו ממקומם ויבואו תחתיו ואם יש להם פסידה במה שנתעקרו ממקומם זה יטענו אח"כ לאחר שיסלק היזק לרבים אבל קודם לכן אין יכולים לתבוע מאומה שלא ידמה הדבר לקדרה דבי שותפי וראיה מפרק לא יחפור אם האילן קדם קוצץ כו' משום קדרה דבי שותפי כו':