ועוד שקול זה שיצא לא היה על פי עדים והוא ג"כ לא טען כך וכיון שכן אין קול זה כדי לזכותו אבל הוא כדי לתת אמתלאה דליתא לטענתו שטוען על תנאי פלוני קבלתי וכיון דאיכא כל הני אמתלאות אפי' אחר שהיה מביא עדים שיעידו כדבריו הוה ליה לבודקם בדרישה וחקירה דכעין דין מרומה הוא כדאמרינן בריש אחד דיני ממונות דדין מרומה בעי דרישה וחקירה ובפ' שבועות תניא מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידים אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק ואע"ג דמפרק א' דיני ממונות משמע דדין מרומה על ידי דרישה וחקירה דנין אותו ובפרק שבועת העדות משמע דאין דנין אותו כלל כבר כתבו הרא"ש והמרדכי בשם רבינו מאיר דההיא דבפ"א דיני ממונות כשהנתבע טוען ברמאות ודנין אותו שאם יסתלקו מהדין נמצא חוטא נשכר וההיא דשבועת העדות כשהתובע טוען ברמאות ודנין:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן מ״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.