ועוד דאפי' אם היה לדבר מצוה ממש לא היתה בהתרה זו ממש שהרי כתבו התוס' והרא"ש והמרדכי דטעמא דלדבר מצוה יש לה הפרה משו' דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה אבל בנ"ד לא מבעיא דלא ניחא להו בהתרה זו אבל אדרבא קוראים תגר וצועקים על הדבר בשווקים וברחובות ואין לומר דרוב אנשי הקהל ניחא להו בהתרה זו דהתרתם התרה חדא דבתר רוב בנין אזלינן שהם חשובי הקהל שאינם מתרצים ועוד שהחשובים הללו שאינם מתרצים הם שהשביעוהו ונשבע על דעתם ומה לנו משאר הקהל שלא נשבע על דעתם ועוד שאפילו אם היו קצת מאותם שנשבע על דעתם מתרצים לא היתה לו התרה אם לא שיסכימו כולם בהתרה וכדמשמע מלשון הרמב"ן ז"ל במשפט החרם אשר לו שכתב אבל אם נדר על דעת רבים ידועים והסכימו כולם להתיר יש לו הפרה ע"כ הרי דבהסכמת כולם בעינן וכ"ש שאין גם אחד מאותם שנשבע על דעתם מתרצה דפשיטא דאין בהתרה זו ממש דאפי' לדברי האומרים דהנשבע לחבירו אם התירו לו שלא מדעתם אינו מותר כדמשמע לישנא דהנודר על דעת יחיד קתני אין מתירין לו אלא בפניו דמשמע דלכתחלה הוא דאין מתירין אבל אם התירו מותר וכן על דעת רבים אמרינן דלית ליה הפרה כלל ואפי' בהנשבע לדעת חבירו והתירו לו יש פסק בידינו ממאור הגולה מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה שיש לפסוק כהראב"ד דאפי' בדיעבד לא עלתה לו התרה וכ"ש בנודר על דעת רבים וההתרה נמשכים ממנה כמה חורבות ופשיטא דלא עלתה התרה:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן מ״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.