ועוד שיצא הקול מאנשים שאומרים שהתירו לו שבועתו זאת והחרם שקבל עליו וכיון שכן מוכחא מילתא דאין בדבריו ממש דא"כ התרה למה ואין לומר שעשה שיתירו לו כדי שלא יפסל בעדות ולדין אם יכחישו שתי כתות העדי' זו את זו וכמו שנתבאר לעיל דמ"מ היה לו להמתין עד עומדו למשפט ואולי לא יכחישו שתי כתות העדים זו את זו דהיינו שכת אומרת לא שמענו שום תנאי או שמענו תנאי שאומר כת שכנגדו ולא ידענו אם הזכיר תנאי אחר בסבת הקולות שהיו בב"ד וכת א' אומרת שמענו תנאי שאומר הר' יום טוב דאז כיון ששתי הכתות לא היו מכחישות זו את זו לא היה נפסל וכשהיה רואה שהיו מכחישות זו את זו אז היה עושה שיתירו לו מפני שלא יפסל לדין ולא לעדות ומכיון שהקדים ההתרה לעמידתו בדין הוכחה גלויה היא שהיה מפני שהחרם והשבועה היה בלא אותו תנאי שהוא קבל ואין לומר אם אתה מאמין שעשה התרה לשבועתו א"כ הוה ליה לב"ד לפסוק שהוא פטור מהשבועה והחרם שקבל עליו די"ל דאין בהתרה זו ממש להתירו שהרי נשבע על דעת המשביעין אותו ויותר משלשה היו וא"כ לכ"ע אין לו התרה כדאיתא בהשולח באלו הן הלוקין ואין לומר דהא אמרינן התם דלדבר מצוה יש לו הפרה והכא נמי לדבר מצוה היתה ההתרה דהיינו לימוד החברה שהרי כבר היו לומדים עמו בביתו ואם ההתרה לאו צורך מצוה היתה ואדרבא עבירה יש בדבר לחרחר ריב ומדון ולעבור על דעת חשובי הקהל ולסבת שיחלק הקהל ולסבב כמה נזיקים וחורבות האפשריות לימשך מחלוקת הקהל ולהכניס איבה ומשטמה ורכילות ולשון הרע בין בני אדם אפי' משאר הקהלות כי זה מסייע לכת זו וזה מסייע לכת זו הילכך לדבר עבירה היתה התרה זו:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן מ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.