ועוד הוכחה אחרת שמקודם לכן דיבר עם כמה חכמים וחשובי' וסיפר להם קבלת החרם ואת דברי התנאי ההוא לא הזכיר אבל היה אומר להם שלא קבל חרם אלא שלא להתמנות הוא עצמו לחכם אבל אם ימנוהו אין בזה שום אשם ויהיה נקי מה' אפי' בזה ודאי מוקצה מהדעת מחמת איסור דכל חכם המתמנה בקהל מדעת הקהל הוא מתמנה ואינו מתמנה מעצמו ואם כן כשקבל חרם ושבועה היינו לומר שאפי' ימנוהו לא יקבל עליו ועוד שאפי' היה ממש בפי"ז כיון שנשבע ע"ד הנשבעין אותו הא ודאי הם לא השביעוהו על דעת כך ואילו הטיל התנאי שהוא אומר היה לו לומר להם אותו תנאי ולא לתלות עצמו בההיא טענה סריקה ועוד מכיון שקודם חג השבועות הביא הר' י"ט לדין את כת שכנגדו לומר שלא יזלזלו אותו לקרותו עבריין וקבלו עליהם כת שכנגדו שלא לקרותו עבריין ובתנאי שיפסק הדין עד חג השבועו' ונשאר שישובו לעמוד בדין והר' י"ט אילו היה האמת כדבריו הוה ליה לקבץ הב"ד ולהביא עדיו כדי להוציא עצמו מהחשד ולעג ומכיון שלא חזר עוד לדרוש הב"ד על ככה עד שאחר כמה ימים נתעוררו הקהלות להעמידם בדין לסבה נוגעת עליהם אלא ודאי רגלים לדבר שדבריו אינם מכוונות אחר האמת:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן מ״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.