עוד טען שלא קבל עליו הר' י"ט השבועה לקיים מה שנגזור עליו אלא מה שנגזור בגמר הדין לבד ומאחר שהחרם שגזרנו עליו לא היה גמר הדין לא היה מחוייב להחזיק בו ולשומרו. וע"ז השבתי שאע"פ שאין זה גמר דין מ"מ היה סעיף מסעיפי הדין על הנשבע לקיים מה שיגזרו עליו חייב הוא לקיים מה שיגזרו עליו בסעיפי הדין ההוא שהרי בריש קמא גבי הא דאמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין כו' ואיכא דאמרי אפי' באחריות נמי דא"ל אחוי טרפך ואשלם לך כתב הרא"ש שמי שבא לפני ב"ד ואומר יש לי על פ' ומצאתי נכסיו במקום ידוע ואני ירא שמא יבואו לידו ויבריחם ולא אמצא מקום לגבות ממנו חובי ומבקש שיעכבו בית דין הנכסים עד שיתברר תביעתו וכן ראובן שיש לו שטר על שמעון כו' הכל לפי הענין ואם רואה הדיין אמתלאה בדברי התובע כו' מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע עד שיתברר התובע תביעתו עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן מ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.