אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן ל״ט

ועוד אכתוב בזה בחמשה טענות חזקות כראי מוצק להוכיח שכדין נגזר עליו החרם הנז' ושהר' יו"ט היה מחוייב לשמור החרם שגזרנו עליו ואפי' אם היה כדבריו שלא מן הדין נגזר משא"כ כמו שהוכחתי ואוכיח בע"ה דדין צדק הוא אפי' לפי דבריו לא אהנייא ליה האי טענה ולא לומר שלא היה הר' י"ט להחזיק החרם שגזרנו עליו מכח שבועתו אשר נשבע לקיים מה שנגזור עליו אבל מ"מ לא הוה להר' י"ט לעבור על גזירת ב"ד והוה ליה לקיים גזרתם וכדאמרי' בפ' חזקת הבתים רב כהנא שקל בדקא דארעא כו' אתא לקמיה דרב יהודה אזל אייתי תרתי סהדי כו' א"ל כמאן כר"ש בן אלעזר והא מייתנא ליה אגרתא ממערבא דאין הלכה כרשב"א א"ל ליכי תיתי הרי שאע"פ שרב כהנא היה סובר דאין הלכה כרשב"א והיה אומר דבני מערבא הכי ס"ל אפי"ה כיון דרב יהודה לא הוה ס"ל הכי נתחייב לקבל הדין של רב יהודה עד דאייתי אגרתא ממערבא והכי נמי הוה ליה לקיים גזרת ב"ד כיון שנר' להם שהדין כך וכל שעבר על גזרתם עבר על החרם ועוד אני אומר דבנ"ד מה שגזרו עליו ב"ד חמור ממה שגזר עליו רב יהודה על רב כהנא דבההיא דהתם אילו היה מביא אגרתא ממערבא דאין הלכה כרשב"א היה חוזר הדין וכדאמר ליה לכי תיתי ולא אמר אע"פ דתיתי לא נשגיח בה דכבר חוזר הדין ובנ"ד אמרינן בפי' שכאשר יסכימו אליו רוב החכמים כאשר יראה בעיניהם ומשמעות לשון זה שכאשר יראה בעיניהם יהיה מקובל על הבעלי דינין וא"כ אפי' מייתי אגרתא ממערבא דלית דינא הכי לא משגחינן ביה דהא קבלו עליהם לעשו' ולקיי' כל אשר יראה בעיני רוב החכמים וא"כ הו"ל להר' יום טוב לקיים החרם שגזרו עליו ב"ד ומכח טענה זה נמצא הר' י"ט מחוייב לקיים גזרת ב"ד גם מכח השבועה ואפילו לפי דבריו שאומר דשלא כדין גזרו עליו: