כתב הר"ן פרק כל הנשבעין וגם הרמב"ן והמרדכי חזקת הבתים בשם התוס' ואע"פ שמתוך התוספות בפרק חזקת הבתים ופרק שבועת העדות משמע דלאכחושי חד סהדא אמרינן מיגו מ"מ בנ"ד מודו כ"ע דלא אמרינן מיגו כיון דאיכא עדים וכ"ש שהר"ן והמרדכי דרכם להביא דעת התוס' ומדלא כתבו אותה סברא דלאכחושי חד סהדא אמרינן מיגו משמע דלא ס"ל הכי והר"ן והמרדכי בתראי הוו וידעי במילי דתוס' טפי מינן והכי קמ"ל ואפילו היכא דאיכא קלא דלא שייך למימר מיגו כדאיתא בפרק חזקת הבתים רבה בר שרשו' נפק עליה קלא דאכיל ארעא דיתמי כו' מיגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי מהימנא כי אמינא דאית לי זוזי גבייהו מהימנא אמר לו לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא איכא קלא דארעא דיתמי היא וקלא משמע שלא היה אלא קול בלא עדות וכן כתבו התוס' לקוחה היא בידי לא מצית אמרת אע"ג דאי הוה אמר לקוחה היא בידי היה נאמן מ"מ לא הוי מיגו והכי פירושא לא מצית אמרת לא הייתי יכול להעיז פניך ולומר כן כיון דנפק קלא ואין כאן מיגו ואע"פ שרשב"ם מפרש לקוחה היא בידי לא מצית אמרת כיון דידיע מילתא דבמשכנתא איתנחית בה לא מצית למיטען לקוחה היא בידי דהא איכא קלא ועדות דיתמי היא כו' לא פירש כן רשב"ם משום דס"ל דמיגו במקום קלא מהני אלא כדי לישב לשון דלא מצית אמרת הוא שפירש כן אבל אה"נ דלענין דינא לא פליג אדברי התוס' דסברא הוא דמיגו במקום קלא לא אמרינן:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.