וכל זה כשנניח דחרם הוי מדרבנן לגמרי ושספקו לקולא לכ"ע אבל מאי דאשכחן שכתבו הפוסקים דספיקו להקל הוא בספקי נידוי בריש אלו מגלחין אבל בחרם לא אשכחן בהדייא דספקו להקל ואע"פי שכתב הרמב"ן במשפטי החרם שלו דדבר זה מתורת מרע"ה לא למדנו מ"מ הרי כתב דמדברי קבלה נתפרש כדכתיב ואקללם ואשביעם וכתיב כי השבועה הגדולה היתה ותנייא כי למדנו בשם רבי עקיבא וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם הוא השבועה והשבועה הוא החרם והרי כיון שהחרם מוזכר בדברי קבלה ונקרא שבועה יש להחמיר בו מבנדוי ואע"פי שבסוף פרק שבועת העדות תניא ארור בו נידוי דכתיב אורו מריז ואמר עולא בארבע מאות שיפורי שמתיה ברק למרוז ובפרק ואלו מגלחין אמרו ומנ"ל דמשמתינן דכתיב אורו מרז מ"מ החרם הוזכר בו לשון שבועה דמשמע דהוי דומייא דשבועה שהיא דאורייתא ואם כן אע"פי שספק נידוי להקל ספק חרם להחמיר כל שכן דאפילו הנידוי נאמר דספקו להחמיר כמו שכתוכ בטור יורה דעה ואע"פי שגדולי הפוסקים פסקו דספק נידוי להקל מ"מ בחרם דלא איפליג נימא שהם שוים דספיקן להחמיר דכל מה שאנו יכולים למעט המחלוקת יש לנו למעטו:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן כ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.