ומעתה מה שאמר רבינו ירוחם שכתב הרשב"א בתשובה שמי שנשבע להכחיש עד אחד ושוב פעם אחר' נשבע להכחיש עד אחר אין מצטרפין שני העדים לפוסלו דכיון שהאמינתו תורה להכחיש העד שוב אין אותו העד נאמן לפוסלו מחמת אותה שבועה דעתו בדעת הרמב"ן ז"ל דדוקא בשבועה הוא דאמרינן הכי משום דתורה האמינתו להכחיש העד ולפיכך לא מיבעיא התובעים אלא אפילו עד אחד ועד אחר אין מצטרפין אבל כל שהעידו עליו בין נגזל בין עד גזילה אם העידו עליו לפוסלו כל שלא נשבע נאמנין לפוסלו וא"כ אם היה טוען שפטרוהו היו פוסלים אותו מיד לגמרי ולפיכך לא טען כך ובטענתו זאת שהיה חרם והשבועה על תנאי פ' אומר בלבו שלא יפסלוה כשיעידו עדים שכדבריו כן הוא ואולי עדי כת שכנגדו יאמרו שלא שמעו שום תנאי ויאמר הוא שמתוך קולות שהיו בבה"כ לא שמעו ועדיו דקדקו בדבר ושמעו ואפילו יעידו ששמעו תנאי אחר ולא אותו תנאי שאומר דהשתא הויא הכחשא מ"מ חושב לומר הא איכא רבינו חננאל והתוס' דס"ל דכל היכא דאיכא תרי ותרי אוקי גברא אחזקתיה כמו שיתבאר לקמן בס"ד אבל בטענת פטרתוני לכ"ע מיפסל כמו שכתבתי ודרך כלל טענת תנאי היא עדיפא ליה מטענת פטרתוני ואם כן לא שייך למימר הכא מיגו:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.