אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן י״ב

ועוד טענה רביעית דכל בני העיר יודעים שהאנשים המשביעים את הר' יום טוב לעולם היו מתאמצים בדבר לבלתי תת מקום להר' יום טוב ליטול שום מיגו ואפי' על שהיה לומד בביתו היו קוראים תגר יום יום בשווקים וברחובות וכמה מהחכמים וחשובי הקהילות היו מפייסים אותם ומדברים על לבם לתת רשות להר' יום טוב לבא לבית הכנסת ללמוד והקשו ערפם ולא אבו שמוע וזה דבר מפורסם בכל העיר וכיון שכן הוא אם היה טוען הר' יום טוב הנז' פטרתוני לא הוה מהימן דאנן סהדי דלא פטרוהו ודמי להא דאמרינן בפ"ב דכתובות ובסוף פ' האומנין ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה א"ל חזי לא תיזל בארחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזל בארחא דנהר פקוד ומית חמרא כי אתא אמר אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו ליכא מיא א"ל רבא מה לו לשקר כו' א"ל אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן ופרש"י במקום עדים דאנן סהדי דאין אותו הדרך בלא מים ומדאשתיק רבא אלמא קבל דברי אביי וכן פסקו הפוס' והרי נ"ד דומה ממש לההיא דהתם שגם שם לא היו עדים שראו שבשעה שעבר זה דרך שם לא היו מים באותו דרך דא"כ הרי היו עדים שהלך בדרך נהר פקוד והיכי קאמר רבא מה לו לשקר אי בעי הוה אמר באורחא דנרש אזלי אלא ודאי לא היו שם עדים כלל אלא שכיון שאנו יודעים שלעולם נמצאים מים דרך נהר פקוד משק' הוא ולזה נתכוון רש"י שכתב במקום עדים דאנן סהדי דאין אותו דרך בלא מים וק"ל הכא נמי אע"ג דליכא עדים שיעידו שהיו שם בשעה שפטרוהו משבועה ולא שמעו שפטרוהו כיון דאנן סהדי שלא פטרוהו מעולם והכי נמי אמרינן בריש מציעא גם תקפה אחד בפנינו דאמרינן ליה עד השתא חשבתא ליה כגזלנה והשתא מוגרת ליה בלא סהדי וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל ואינו נאמן במיגו דאי בעי אמר תקפה ממני דמיגו במקום עדים הוא הרי דדבר שאין השכל גוזר עליו לא מהימן לומר פטרוני שהוא דבר שאין הדעת סובלתו ולית ביה מיגו וא"כ ליכא למימר נהימני דמאי דאמר על תנאי פלוני היה במיגו דאי בעי אמר פטרתוני דאי הוה טעי' פטרתוני לא הוה מהימן כלל כמו שהוכחתי: