מעשה שהיה כך היה כי ה"ר יום טוב בקש מקצת אנשי ק"ק קאטאלאניס שיעשו לו חברה אחת לשילמדו עמו בביתו בשבתות קודם המנחה ונתקבצו אליו קצת אנשים ועשו לו חברה אחת על כרחו של חכם הקהל עם ע"כ של ראשי הקהל לפי שבסיבת חברתו נתמעטו חברת חכם הקהל שרוב בני חברת חכם הקהל פיתה אותם ה"ר יום טוב והיו מבני חברתו ואחר ימים בקש להבי' בני חברתו בבית הכנסת וללמוד שם עמהם בשבת כנזכר ועל זה שנסו בעז מתניהם ראשי הקהל יצ"ו ואמרו להקהיל עליו ראשי הקהלות והחכמים להוציא בלעו מפיו שלא ילמוד עם בני חברתו בביתו לסבת ההיזק המגיע לחכם הקהל כנ"ל גם חששו שזה שהיה רוצה ללמוד בב"ה היה פתח להשתרר עליה' ולפתות יום יום לאנשי לבב הקהל להמליכו עליהם להיו' חכם הקהל וה"ר יום טוב להשמט שלא יאספו עליו ראשי קהלות וחכמיהם במעמד כל הקהל פתח ההיכל ועל דעת רבים המשביעים אותו קבל עליו כל האלות הכתובות בספר התורה וגם קבל עליו חרם שלא ילמוד בב"ה ולא יטול שום שררת חכם הקהל כל הימים אשר חכם הקהל יהיה חי על פני האדמה וגם שנה א' אחר פטירת החכם הנ"ל וקבלת החרם והשבו' הנז' נתפרס' בכל קהילו' העיר הזאת כי כל ישר' ויאודה ידעו בקבלתם ולא עברו ימים מעטי' עד שחכם הקהל נתבקש בישיבה של מעלה ויהי בעבור חדש ימים ויבקש ה"ר יום טוב הנז' מדייני הקהל וחשוביהם לתת לו רשות לבא ללמו' בב"ה בשבת והדיינים והחשובים לא הטו את אזנם וקצת מחכמי הקהלו' וחשוביה' נכנסו לפשר ביניהם ולא יכלו כי אמרו דייני הקהל הנז וחשוביהם כבר נשבע וקבל עליו חרם ולא נתיר לו בשום פנים כי זה הוא כבוד הקהל וכבוד החכ' הזקן נ"ע שעד מלאת שנה תמימה לפטירתו לא יתמנה שום אדם בב"ד שלו לשום דבר מהמינויים שהיה הוא עושה בהיותו בחיים ובראות ה"ר י"ט הנ"ל כי לא היו רוצים להרשותו בשום פנים ושהיו מתרים בו שלא יעבור על החרם והשבועה שקבל ויבא ה"ר י"ט הנז' לב"ה ובני חברתו עמו וילמדו בב"ה הנז' בשבת קודם המנחה על כרחן של ראשי הקהל כי אמרו בני חבורתו כל אשר יעמוד וימחה בידינו נכהו מכה רבה ופצוע ובאותו שבת בעצמו קמו ראשי הקהל הנז' וקבצו ראשי הקהלות שבעיר הזאת ואמרו להם היעשה כזאת בישראל שה"ר י"ט עובר על החרם ועל השבועה בפרהסייא ולכם המשפט לייסרו על העבר ולמונעו על העתיד מלעשות עוד כדבר הזה וכשמוע ראשי הקהלות הדבר הזה שלחו לקרוא לה"ר י"ט הנ"ל באותו מעמד ואמרו לו למה ככה עשית וענה ואמר להשיב תשובה בנדון זה צריך לעמוד לפני החכמים לפי שהוא דבר נוגע לדין תורה ואז ענו ראשי הקהלו' ואמרו כן דברת' יתקבצו חכמי הקהלות וערכו לפניהם טענותיהם והצדיקו את הצדיק וראשי הקהלות לא שמו לבם עוד לדבר הזה וכראות ראשי ק"ק קטאלאניש לא שמו על לבם מנעו עצמם מלהתפלל בב"ה הנז' לפי שה"ר יום טוב היה מתפלל שם ורצו לעשות בית תפלה לעצמם וכראות ראשי הקהלות החורבות הגדולות הנמשכות לעשות מחדש עוד בית תפלה נתקבצו בב"ה הנזכר ושלחו לקרא שם לחכמי הקהלו' ואמרו לחכמים שישמעו הדין הזה ושידונו בו על פי מה שיסכימו בו והרוב החכמים הנז' והחכמים נשמטו על שמוע דין זה והפצירו בהם ראשי הקהלות שישמעוהו ויבינוהו ע"כפ לסבת שקבלו עליהם ראשי קהל קאטאלאניס שאם ישמעו טענותיהם ויפטרו או יחייבו לה"ר יום טוב שלא יחדשו כנסיה לעצמם והסכימו שם באותו מעמד שכל מה שיראה בעיני רוב החכמים הממונים לדיינים יקבלו שתי הכתות עליהם כדברי ב"ד הגדול בזמן הבית ואז עמד חכם אחד מהעומדים שם והשביע לה"ר יום טוב לקבל עליו כל מה שיראה בעיני רוב החכמים בנדון זה וכן השביע לכת שכנגדו לקבל עליהם כל מה שיראה בעיני רוב החכמים בנדון זה ושאם יצא ה"ר יום טוב זכאי בדינו שלא יקראוהו עבריין גם שלא יחדשו להם בית תפלה ובתנאי שיפסקו הדין תוך חמשה ימים:
אבקת רוכל · חלק קע״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
