אבקת רוכל · חלק קע״ח סימן ד׳

ומה ששאלת אם הנזירות בטל שעשה כדי לזרז את אשתו כבר אפשר למצוא פתח ממקום זה לדמותו למדיר את חבירו שיאכל אצלו ואדריה מזמנא לזמנא דהוי נדר זרוזין כדאיתא פ"ד נדרים אבל זה דבר המסור ללב שהלב יודע אם לעקל כו' שאם הנודר יודע שנתכוון לנדר גמור חל הנדר אבל מה שטען שדעתו אם ימצא אשה הוגנת לו כו' כמעשה דההיא אשה שנשבעה שתנשא כו' אינו ענין לכאן שהרי בנ"ד לא נדר לישא אשה בשנה זו אלא שתתן לו אשתו רשות לישא אשה וכיון שתתן לו רשות יצא ידי שבועתו לכשיזדמן לו אשה הוגנת ואף אם תזדמן לו אשה הוגנת ולא ישאנה אין בכך כלום שכיון שנתנה לו אשתו רשות לישא אשה יצא ידי שבועתו ומה ששאלת אם הוא מוכרח בעבור הנדר לישא אשה אם מספיק לקדש מאחר שנדר בשם קאזאר כלשון זה פשוט דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולשון קאז"אר אינו נקרא בלשון בני אדם אלא נישואין ממש לא קדושין לבד כי הקדושין נקראים דיזפוזוריוס וזה לענין שתתן לו רשות די קאזאר וברשות זה יצא ידי חובת נדרו ואפילו שלא ישא ולא יקדש כמו שנתבאר נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה