ועוד דאפי' לא היה מנהג המקום שנשאה בו לכתוב תנאי זה בכתובות שלהם מאחר שמנהגם שלא לישא אשה אחרת דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא ליה דלא לינסוב אחריתי והוה ליה כחמר שאינו רשאי לעשות גמל וזה מבואר בנמקי יוסף פ' החולץ בשם הריטב"א ורבותיו וכ"ש בנ"ד שנשבע על כך דהא פשיט' שלא נמחלה השבועה באבידת הכתובה ולא בכתיבת כתוב' שנייה בלא אותו תנאו דשמא וקרוב לודאי שלא ידעה היא שלא נכתב אותו תנאי בכתובה שנייה וראיה מדברי השואל שכתב ועתה היא טוענת כי חשבה שהכתובה החדשה היתה כמו הישנה ואפי' את"ל שידעה שלא נכתב אותו תנאי בכתובה שנייה אין זה מוכיח שמחלה לו השבועה דאיכא למי' שלא חששא להכתיבו לפי שסמכה על המנהג של המקום שנשאר שם מפורסם שמתביעין את החתן שלא ישא על אשתו ויתבאר מכל זה שהשבועה במקומה עומדת:
אבקת רוכל · חלק קע״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.