אבקת רוכל · חלק י״ז סימן ה׳

ואע"פ שכתבו התוס' עוד ויש מפרשים הכא כל כה"ג צריך לאודועי דלא איירי הודעה מאיזה טעם חייבו אלא היה משיבו כל כה"ג היה לך להודיעו כשחלקו ולא היה לך לחלוק שלא מדעתו עכ"ל ונראה לכאורה דלדעת היש מפרשים ליתיה לההוא חילוק דר"ת דהא כל עצמו דר"ת לא אמר אותו חילוק אלא מכח מאי דמפרש בכל כה"ג צריך לאודועי וכיון שהם מפרשים אותו בענין אחר א"כ לית ליהו אותו חילוק די"ל שאותו חילוק לא אמרו ר"ת מכח ההיא דכל כה"ג צריך לאדועי בלבד אלא מדקבע הא מילתא דאם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני גבי שנים שנתעצמו משמע דוקא כשנתעצמו הא אם לא נתעצמו אין כותבים ונותנים וכמבואר בדברי המרדכי בסוף פ' זה בורר בשם רש"י ובדברי הגהות מיימוניות פרק שישי מה' סנהדרין וכ"ן מדברי התוס' בסוף פ' זה בורר וכיון שכן אע"פ שלדעת היש מפרשים אין ראיה מההיא דאיזהו נשך מ"מ הראיה שהביא מדקבע הא מילת' גבי שנים שנתעצמו ראיה טובה היא וכדאי לסמוך עליה ולפי מה שפי' הוא ז"ל בההיא דאיזהו נשך גם ממנה יש ראיה. והרשב"א דחה פירוש דיש מפרשים וכתב שאין הלשון הולמו דא"כ הכי הוה ליה למימר אמר ליה כגון דא ודאי צרי' לאודועי ואע"פ שהרא"ש כתב בפרק איזהו נשך אפי' לאידך פירושא אין מכאן ראיה דהכי פירושא כה"ג צריך לאודועי אפי' לא ישאל לכתוב מאיזה טעם דנתוני כי הכא שלא שאל שיודיעוהו אלא אמר חזינא דבתר דידי קאזיל מר אבל בעלמא אם שאל כותבין לו עכ"ל זה מבואר שהוא שלא כדברי התוס' והגהות והמרדכי דמדברי כולהו משמע דלפירושא קמא שפיר מייתי ר"ת ראייה מההיא ולהרא"ש אף אותו פירוש אין ראייה משם ומ"מ אפי' לדידיה נהי דמההיא דפרק איזהו נשך אין ראייה מההיא דקבע מילתא גבי שנים שנתעצמו שפיר איכא ראיה לחלוק ר"ת ודבריו אחוזים בידינו כמרגלית' שהרי בתשובת מוהר"ם שבמרדכי סוף פרק זה בורר כתב בשם רש"י בדברי ר"ת וסמ"ג פסק כן בשם ר"י וכן דעת הרשב"א בתשובה וכן כתב נמוקי יוסף בשמו ובשם הראב"ד והר"י והרב רבינו נסים והגהות בשם א"ז ומדברי הרשב"א שאכתוב בסמוך נר' שכן דעת הרמב"ן בפרק איזהו נשך אחר שכתב תירוץ התוס' דאין כותבין ונותנין אלא כשנתעצמו דוקא כת' ועוד אומ' הרמב"ן שאפי' שכפוהו לדון בעירו לא אמרו שיהיו חיבים לכתוב לו טעמו של דין אלא שיכתבו הטענות שטען שעליהם חייבוהו והם טעם ודין כי מה צריך לכתוב ראיות הדין שלהם להוליך לבית הוועד והלא יראו מעצמם אם הדין כראוי אם לאו הילכך כל שלא כפאוהו לדון לפניהם אינם חייבי' לכתוב לו כלום ואם כפאוהו לדון בפניה' כותבין לו הטענות והדין שפסקו עליהם בלבד ובכיוצא מעשה דהכא שיש לזות שפתים יש לו לכתו' לא להודיע' ע"פי טעמו של דין וכן עיקר וכן כתבו משמו של ר"ת עכ"ל וכיוצא בזה כתב בתשובה וכן כתב נמק"י בשם המפרשים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ו מהלכות סנהדרין וז"ל שנים שנתעצמו בדין א' אומר נדון כאן וא' אומר נעלה לב"ד הגדול שמה יטעו אלו הדיינים ויוציאו ממון שלא כדין כופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני שמא טעיתם כותבין ונותנין לו ואח"ך מוציאין ממנו ואם הוצרך לשאול דבר מב"ד הגדול שבירושלים כותבין ושולחין ושואלין ודנים להם בעירם כפי מה שיבוא בכתב ב"ד הגדול וכן הדין בזמן הזה שאין ב"ד גדול אבל יש מקומות שיש בהם גדולים מומחין לרבים ומקומות שיש להם תלמידים שאינם כמותם אם אמר המלו' נלך במקום פ' שבארץ פ' לפ' ופ' הגדול ונדון לפניו בדין זה שכופין את הלוה והולך עמו וכן היו מעשים בכל יום בספרד עכ"ל הנה מהמשך לשונו נראה מבואר שלא כתב שאם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אלא בב' שנתעצמו דוקא וכראיה קמייתא שהביא ר"ת: