ועוד נראה מבואר בדבריו שאפי' בשנים שנתעצמו לא אמרו שאם אמר כתבו ותנו לי שכותבין ונותנין לו אלא כשדן אותם ב"ד הקטן ומשום דחיישי' שמא טעו כדמבואר במ"ש ואם אמר כתבו ותנו לי מאי' טעם דנתוני שמא טעית' דכיון שהוא ב"ד קטן איכ' למיחש לטענתיה אבל אם דן אותם ב"ד הגדול אין כותבין ונותנין לו דלא חיישינן בהו לטעותא דאם באנו לחוש לכך אין לדבר סוף. אלא ודאי אין להרהר אחר דברי ב"ד הגדול ומשמע ודאי שבעל דין שיאמ' לב"ד הגדול כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני מנדין אותו מפני שמפקר בהם דאין לך אפקירותא גדולה מזו וכמ"ש נמק"י בפרק איזהו נשך כגון דא צריך לאודועי אבל בעלמא היכא דליכא חשדא אם היה מלגלג על הדין לא מודעינן ליה טעמ' דדינא אדרב' משמתינן ליה כגבר' דמפקר בב"ד עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק י״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.