מיהו הטור סגר עלינו את הדרך שכת' בפי' שהרמב"ם ז"ל חילק בשתיהם דבהודיע שהוא שליח דוקא מכר או קנה ועבר על דעת משלחו בטל המקח אבל אם לא הודיע וקנה המקח בין לשליח כגון שקנה בין ללוקח כגון שמכר אלא כך אנו צריכים לומר כדי שלא יהיה הענין נגד הסברא לגמרי דמכר נמי היכא שנתן לו רשות למכור אלא שעוות ועבר על דעת המשלח כגון שאמר לו שלא ימכור בפחות ממאה ומכר בחמשים או שאמר לו מכור לי משדי בית סאתי' ומכר לו בית סאה וכן כל כיוצא בזה בהני גווני אמרינן שאם לא הודיעו המכר קיים והמשלח לא יפסיד אלא ישלם מביתו מה שחסר וימכור בית סאה שנית בזול במה שימצא והוא ישלם החיסרון למשלח באופן שאינו יכול לומר המשלח אי אפשי במכר שהרי הוא עשאו שליח למכור ואם עוות הרי הוא מתקנו אבל אמר לו משדי בית סאה ומכר לו בית סאתיים אע"פ שלא הודיע שהיה שליח לית דין ולית דיין ביאמר שהבית סאה שנית היא מכורה שהרי לא הרשהו עליה כלל וכי מי שמוכר של חבירו שלא מדעתו מפני שלא הודיע שהיה של חבירו אלא שחשב הלוקח שהיה שלו יעלה על לב שום אדם שיהיה ממכרו קיים בעל כרחן של הבעלים באמת אין זו סברא של שום אדם בריא בשכלו וכן הוא לנ"ד הואיל ונתברר שהמשלח לא נתן רשות להשכיר ביתו אלא לשנה א' מה שהוסיף על השנה אשום אשם ולא עשה כלום וכי יעמוד זה בביתו בעל כרחו מפני שעשה השליח שלא כדין שלא היה שליח אלא לשנה אחד ומשם ואילך אינו אלא כשאר כל אדם שקפ' מאיליו והשכי' בית חבירו אל אשר חפץ שלא עשה כלום וזה באמת ברור לכל ישר הולך:
אבקת רוכל · חלק קס״ו סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.