ומ"מ בטור תמיהא לי טובא שאחרי שהביא דברי אביו ז"ל בפסקיו שאם יש מעות לשליח יחזיר מעותיו למשלח וישאר הוא במקחו ואם אין לו מעות להחזיר למשלח צריך לקבל עליו אחריות ואילו קנה את השדה סתם היה המקח קיים דכיון שלא אמר לו שקונה אותו לעצמו קנאו ע"כ כתב וזה נוטה לדעת הרמב"ם דכשלא הודיע השליח שהוא שליח שדינו כשאר כל אדם שלוקח או מוכר לא ידעתי אנה פנה הרב שהרי הרא"ש ז"ל לא פירש האי עובדא דרב נחמן כשלא הודיע השליח שהוא שליח כמו שפירשו הרמב"ם ז"ל ושאר רבנים שכתב נמקי יוסף בפ' גט פשוט עד שזה הביא' לחלק בין קנה בסתם להודיע שהוא שליח דאלו הודיע שהוא שליח וטעה או שינה מדעת המשלח אין השליח מפסיד דבר אלא בטל המקח לגמרי ואילו קנה בסתם משלם השליח מה שעיוות והמקח קיים לא כן דעת הרא"ש ז"ל שהכריע שאותו מעשה ודאי בהודיע שהוא שליח מיירי ואפ"ה אין הלוקח רוצה לחזור ויכול הוא לעשו' כך ואין לשליח מעות להחזיר למשלח הילכך נותן לו השדה ומשלם מה שעיוות הרי לך שהרא"ש לא ס"ל אותו חילוק של הרמב"ם ז"ל כיון דקאמר דאפי' הודיע שהוא שליח לא נתבטל המקח אלא המקח קיים והשליח מפסיד:
אבקת רוכל · חלק קס״ו סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.