ומעתה לפי זה אין כאן ראיה לפי שמקבל עליו אחריות כל הקרן שיהא מותר לתת מהריוח למפקיד כלום אלא שהוא ז"ל נקט ברייתא כפשטא דאם פיחתו פיחתו לו לגמרי משום טעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי חייב לגמרי באחריות הקרן ולפי זה יפה דן עכ"ל הרי בהדייא שלדעת התוס' כי תנייא דנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים וליקח בהם שעורים אם פיחתו פיחתו לו בכל מין פחת הוא בין פחת דזולא בין אחריות אבידת כל הקרן הכל על השליח וכיון שהרא"ש והמרדכי וסמ"ג והטור כתבו דין זה של תוס' א"כ כולהו ס"ל דכי תנייא דנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים אם פיחתו פיחתו לו בכל פחת הוא בין פחת בזולא בין אחריות אבידת הקרן הכל על השליח וכמ"ש הר"ן שר"י בעל התוס' סובר דאם פיחתו פיחתו לו דקתני לגמרי דמשום טעמא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי הוא חייב לגמרי באחריות הקרן ומדסתם וכתב הוא חייב לגמרי באחריות הקרן משמע דכל אחריות הוא חייב אפילו באחריות דאונסין:
אבקת רוכל · חלק קס״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.