נדרשתי לאשר שאלוני על דבר הפסק הנ"ל ובקשו ממני להעלות על ספר דעתי בנדון זה והנני משיב כאשר יורנו מן השמים והוא כי נ"ל שאין כח ביד ב"ד לעכב המעות שביד החייב הנז' ולא לכופו שיתן ערבות מכמה טעמים. ה"א כי עדות זה שהועד בב"ד אין בו כדי לחייב את ר' יצחק הנז' שהעד הראשון העיד שאמר לו ר' יצחק כו' ומשנה שלימה שנינו בפ' זה בורר אם אמר הוא אמר לי שהוא חייב לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה שהוא חייב לו מאתיים זוז והעד השני העיד שתבע ר' יוסף גיבר"א את ר' יצחק נחום והשיב לו שנשארו בידו סך מעות מהיתומות ודבר פשוט הוא שאין בעדות זה כדי לחייב את ר' יצחק הנז' דהא אי בעי אמר משטה אני בך ועל פי הדברים האלה יש לתמוה על מה שנכתב בנוסח הפסק הנז' והועד בב"ד כי אביה נהרג כו' ושנשארו בידו קצתם ליתומה זו ואחותה בנות בעת הנהרג ושאמר ר' יצחק הנ"ל זה היום כמו שתי שנים כי לזמן הנישואין יתן להם מה שנשאר בידו עכ"ל ופשט לשון זה שהעדים העידו שהם יודעים בודאי שנשארו מעות ליתומה וזה דבר שאינו כי לא העידו אלא שאמר להם ר' יצחק הנז' ומפיו הם חיים וכך היה ראוי לסדר נוסח הדברים האלה והועד בב"ד ששמעו לר' יצחק הנז' שאמר שיש בידו מקצת מעות ליתומה הנז' ושלזמן הנישואין יתן להם:
אבקת רוכל · חלק קס״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.