ועוד ראיה לזה שכשכתב בעל העיטור שטר שמוש כתב במותב תלתא כחדא הוינא לאוקמיה אפטרופא לאלין יתמי דפלנייא ואשכחנא ליה ממקרקעי כך וכך ואם איתא דאפטרופוס שמינוהו אבי היתומים צריכים ב"ד לחשוב עמהם בראשונה הכי הוה ליה למכתב במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא פלוני אפטרופוס דיתמי פ' שמינהו אבי היתומים ואשכחנא ליה מקרקעי כך וכך כו' אבל אי אפשר לומר כן מפני שכתב דהא טענת בריא משבעינן להו כדלקמן והילכך צריך שידעו מה שקבלו כו' וטענה זו לא נצרכה למינוהו ב"ד דההוא אפילו בטענת שמא משבעינן ליה כגון דאפסיקא הלכתא כאבא שאול אלא במינוהו אבי היתומים קאמר דבראשונה צריכי' ב"ד לחשב עמהם ואין להוכיח כן ממ"ש בשם הראב"ד ז"ל שכותבין שני שטרות א' לאפטרופוס וא' לקרובים ואם במינהו ב"ד קרובים מאי עבידתייהו דיש לומר דמשום דקרובים ישמרו שטר זה יותר טוב מב"ד משום הכי קאמר שימסרנו לקרובים וגם אי אפשר לומר דקאי אמינהו אבי היתומים דוקא:
אבקת רוכל · חלק קנ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.