אבקת רוכל · חלק קנ״ח סימן ט׳

ראשונה מה שטען החכם המשיב מה יעשו ביום שידובר בה היעלה על הדעת שיתרצה שום אדם לישא אשה פה ונכסי נדונייתא במדינה אחרת מעבר לים מהלך כמה ימים ונמצאת זאת מתעגנת ואין ספק שאין לך אומדן דעתא גדול מזה שזה רצה לזכותה בכל חלק ירושת אביה משום חינה והיאך יעלה על הדעת שרצה לעגנה ועדיף האי אומדנא מאומדנא דההוא שכיב מרע שכתב נכסיו לאחרים ונמצאת אשתו מעוברת וכבר כתב החכם המשיב שאף אם הוא ספק חזר הדין לב"ד למנות אפטרופוס ואני אומר שאין צריך למנות לה אפטרופוס שאמה שהיא סמוכה עליה היא אפטרופוסית שלה שלא גרע מהיתומים שסמכו אצל בעל הבית דלא שאני לן בין איש לאשה כדאמרינן בגמרא ההיא סבתא דסמוך עלה יתמי ועוד שלא היתה זאת צריכה אפטרופוס שכבר היתה גדולה ואפטרופא לדקנני לא מוקמי' ועוד מטעם אחר אין לזו דין אפטרופוס כלל מפני שאם אתה אומר שאפטרופוסית קיימת הרי פשטה במה שהוציאה הנכסים מתחת ידה קודם שתנשא היתומה ועברה על דברי המצוה לפי דבריך וא"כ נתבטל אפטרופוסות' ומתנאי שהתנה עם המורשה לאו כלום הוא ועוד פשעה במה שלא נתרצית להוציא החפצים מתחת ידה עד שמחלה היתומה כל תביעות שיש לה על זקנת והחפצים ההם שנתנה היו מיוחדים לה לנישואיה מלבד חלקה בנכסי הזקן מצד ירוש' אביה כמבואר למדקדק בלשון הצוואה וזאת האפטרופוסית הפסיד' ליתומה חלקה בירושת נכסי הזקן ולא נתנה לה כי אם ארגז מלא חפצי' שהיה מיוחד לנישואי' ומי יודע אם נתנה כל החפצים שהיו בארגז או אם שיירה מהם ומ"מ הפסידה חלקה בשאר נכסי הזקן והרי זאת רצונה לחוב ליתומה ולזכו' לבניה הפך כוונת הזקן וכל אפטרופא דמפסיד כי האי מסליקינן ליה ונמצ' שהתנאי שהתני' עם המורשה לאו כלום הוא כיון שאינו לתועלת היתומה אלא לזכות בניה ועוד פשעה בתנאי הזה שהוא לחוב ליתומה הפך כוונת הזקן שהתני' שיכתבו בכתובתה שיחזי' הבעל כל מה שהביא' מבית הזקנה ואין המנהג להחזי' כי אם החצי על הרוב ומי האיש אשר יתרצה לישה אשה בנכסים מועטים ויתרצה להתנות שיחזירם כולם ונמצאת היתומה מתעגנת בתנאי זה הפך כוונת הזקן הילכך תנאי זה שהוא לחובת היתומה לית מששא ואף הם נטל המורשה קנין על כך קנין בטעות הוא ולאו כלום: