הכלל העולה מהדברים הנ"ל דיר' לדעתי הקצרה דזאת הצוואה היא בטלה ואין בה ממש במה שצוה שלא תטול כי אם עשרה שולטאני"ש אם לא תלך לדור עם זוגתו בצפת ועל שמנה אשתו אפטרופוסית וצוה שלא יצאו הנכסים מתחת ידה עד שתנשא היתומה ותבא לדור בצפת יר' דדבריו קיימי' ואע"ג דלכאורה היה נראה דאפשר לדון ולומר דילמא הא בהא תלייא דכוונתו למנות אפטרופוסית אם תשב בת בנו עמה אבל אם הבת תשב בארץ והנכסים בצפת מה יעשה ביום שידובר בה ואמדינן דעתה דבכ"הג לא היה ממנה אותה אפטרופוסית ולא יהא אלא ספק חזר אפטרופוסות לאביהם של היתומים שהם הב"ד והם ימנו אפטרו' למי שיראה בעיניהם גברא דמהימן וראוי לכך ואיברא דהנך מילי לאו דסמכא נינהו להוציא האפטרופוסית מחזקתה ומשום הכי נראה דבמה שצוה שתהיה אשתו אפטרופוסי' עד שתנש' הבת דבריו קיימיד ובמה שצוה שלא תטול כי אם עשרה שולטאניש אם לא תלך הבת בצפת תוב"ב דבריו בטלין וכדאמרינן זהו מה שנראה לעניות דעתי בהיותי חולה ומושכב על ערש דוי זה כמשלש חדשים ואל הרבנים החכמים השלמים רבני צפת תוב"ב משפט הגאולה ע"כ:
אבקת רוכל · חלק קנ״ח סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.