וכד מעיינינן שפיר אשכחינן להנך תרי טעמי לאו מילתא נינהו אי טעמא קמייתא דהניח לה עשרה שולטא"ניש ודאי דלאו מילתא הוא משום דזיל בתר טעמא דכתב רש"י ז"ל דאינו יכול לסלקו מירושה זו אלא ע"י שיתן כל נכסיו בלשון מתנה לשאר אחיו או שיאמר שאר בני יירשו כל נכסי לפי האי טעמא מילתא דפשיטא היא דאין לחלק בין היכא דסלקו מכל הירוש' להיכא דלא סלקו לגמרי ובהדייא כתב הרב בעל הטורים בשם הרמ"ה ז"ל וכתב הרמ"ה א"נ אמר פ' בני לא יירש אלא כך וכך לא אמר כלום ואי טעמא אוחרנא דכתבינן משום דעל תנאי התנה עמ"ש בתורה הא נמי לאו מילתא היא דכיון שאינו יכול לסלקו מהירשה אלא ע"י שיתן נכסיו לשאר בניו וכדכתב רש"י לפי האי טעמא מילתא דפשיטא היא שאין לחלק בין סלקו לגמרי ובין סלקו ע"י תנאי:
אבקת רוכל · חלק קנ״ח סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.