עוד שנינו בפרק איזהו נשך הלוהו על שדהו ואמר לו אם אתה אי נותן מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ואקשינן בגמרא למאן דאמר אסמכתא קניא ממתני' דקתני הרי היא שלו ואוקמוה למתני' בדאמר ליה מעכשיו ויש להקשות דהא אמרינן בפ"ד דנדרים והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנה מיניה בב"ד חשוב הא אם קנו מיניה שלא בב"ד חשוב לא מהני וכל קנין כמעכשיו הוא כדמשמע בנדרים והכא מכשירינן במעכשיו בלא ב"ד חשוב ותירצו התוס' דהכא שתחלת המשכנתא הוי קצת כעין מקח וממכר שהקנה לו הקרקע להשתעבד לו על מעותיו בתורת משכון וגם עשה לו טובה בהלואה והלכך אע"פי שאמר כן בלשון אסמכתא גמר ומקני ור"ת מחלק משום דתפיסה דהכא עדיפא שהקרקע ביד המלוה עצמו אבל תפיסה דנדרים ביד ב"ד והגט פשוט ביד שליש והחילוקים אלו כתבם הרא"ש שנינו בפ"ט דמציעא המקבל שדה מחבירו משזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשו ונותן לו שהוא כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ודעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א ותלמידיו דאסמכתא היא אלא שחכמים תקנו שיקנה משום דרישת לשון הדיוטות כדאיתא בהמקבל:
אבקת רוכל · חלק ק״נ סימן י״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.