אבקת רוכל · חלק קמ״ז סימן ג׳

ואני אומר שמה שכתב ואלו הכתבים שכתב ה"ר משה לא גרע מכתב ידו ליתא דהא ודאי גריע וגריעי מכמה טעמי חדא שמ"ש שאם פ' כתב לפ' שבמקום אחר אני אשלח לך מנה שיש לך בידי למה לא יהא נחשב כאלו כתב אני פ' לויתי מפ' מנה הן לו יהי כדבריך אין הנדון דומה לראיה דהתם שאני שהוא מדבר עמו לנוכח מנה שיש לך בידי ובנ"ד לא היה מדבר עמו אלא עם אחר ועוד דבנ"ד לא אמר שיש לו בידי כי מ"ש פור קואינטו די ה"ר אליה אינו מוכרח לומר שפירושו שהוא מודה שהמאה ככרים הם של ה"ר אליא שכבר אפשר לפרש שהריוח היה של ה"ר אליא ולא הקרן ועוד שלשון זה אינו לשון הודאה אפי' על הריוח אלא כעין ספור דברים ואפשר שלא להשביע את עצמו כתב כן לה"ר ברוך לומר שלא היה כ"כ ממון או קנוניא היתה ביניהם כמו שטען האפוטרו' וכיון שלא כתב כן לה"ר אליא עצמו וגם אינו לשון הודאה אפילו על הריוח אין כאן דין כתב ידו כלל ועיקר זאת ועוד שהדברים מוכיחים שכתב זה דרך תחבולה וכתב דאם לא כן למה לו לכתוב כן לה"ר ברוך המקבל לה"ר יוסף הנותן היה ליה לכתוב שיתן לה"ר ברוך המאה ככרים אבל עתה שלא כת' לה"ר יוסף הנותן הדבר ידוע שה"ר יוסף לא היה נותן שום דבר ע"פ הכתב שנכתב לה"ר ברוך מאחר שלא כתב לו שום דבר ואע"פ שבכתב השני כתב שכבר כתב לו שיתנם לה"ר ברוך לא על כתב מיוחד לו הוא אומר אלא על הכתב שכתב לה"ר ברוך אבל כתב מיוחד לו ע"ז לא נר' ולא נשמע דאם היה במציאות בכתב שכתב לה"ר ברוך הוה ליה לכתוב הנני שולח לידך כתב לה"ר יוסף כשתגיענו לידו ימסור לך המאה ככרים ומדלא כתב כן הדבר פשוט שלא כתב כן בכתב מיוחד לו וכיון שכן ידים מוכיחות בבירור שדרך תחבולה נכתב כתב זה ואין לסמוך עליו כלל ועוד שסופו הוכיחו על תחילתו שיצא ה"ר ברוך ממצרים קודם הגעת הכתב ואיכא למימר שלא כתב אותו כתב אלא להפיס דעתו של ה"ר אליא לדחותו בדבר שידע שלא יבא לידי גמר הרי נתבאר מכמה טעמי שאין בכתב שנכתב לה"ר ברוך ממש לומר שהיא הודאה בכתב ידו: