ומ"ש ועוד יש טעם שאינו יכול לומר החזרתי ולאו דוקא עידי ראיה אלא שהוא ידוע ומפורסם שהם בידו ובנ"ד ידוע ומפורסם שלא החזיר לו העופרת אין לזה חידוש על מה שכתב תחלה וז"ל ואם נאמר שנתן לו מעות על העופרת אין זו כטענת החזרתי אלא כטענת לקוח הוא בידי כו' הכא נמי בנ"ד הוי כעידי ראיה כיון שאינו יכול לומר החזרתי עכ"ל וטענה זו בעצמה היא שחזר וכתב כאן וכבר השבתי על ראייתו ואין צורך לכפול הדברים מלבד שיש לתמוה עמ"ש ובנ"ד ידוע ומפורסם לכל אם הדבר ברור שאין ידוע אם יש לה"ר אליא עופרת ביד ה"ר משה ואפי' היכא שהיה ידוע שהיה לו בידו כבר אפשר שהחזירו לו ע"י שליח או ע"י קנין סודר או ע"י שכירות מקום כמ"ש וא"כ תשובת הר"ש בר צמח ודברי הרמב"ם אינם ענין לנדון דידן ולא דמו אפי' כי אוכלא לדנא:
אבקת רוכל · חלק קמ״ז סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.