ולענין מה שנראה לי בדין זה אומר כי תחלת כל דבר יש לתמוה מאחר שהיה חייב לשותפות תשעי' פרחים למה לא ניכה מהם השמונים פרחים שחייבי' והלך ליפרע מחוב המאה של האולפאגיש ולקח אחריות' עליו ולכן נראי' הדברים שזה היה בתורת פשרה ואהבת חסד שויתר זכותו שלא ליפר' מהתשעי' שולטאניש שבידו אלא מדמי האוליפאגיש שהם בספק אתי ספק לא אתי וקבל אחריותם עליו וזה ברור לעין כל והכי דייק לישנא מלת ורצה ברצון טוב ואהבת חסד להתחייב במה שלא היה חייב:
אבקת רוכל · חלק קמ״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.