אבקת רוכל · חלק קמ״ד סימן ו׳

ומה שחייבנו אותו שבועה בנקיטת חפץ ולא שבועת הסת דמי שטוען פרעתי שאינו חייב אלא הסת ואף הכא נידייניה כמי שאומר פרעתי דהא הוא מודה בכל החוב רק שטוען ממקום אחר אתה חייב לי קצת מזה החוב והיה מן הדין שלא יקרא מודה במקצת זה הדין תמצאנו בשערי שבועות שחיבר הריא"ף ז"ל ואפי' שזה החוב שטען הנתבע שהיו חייבים לו ממקום אחר יורה שלא היה לו רק השותף האחר מחמת השותפות וזה השותף יכול לטעון אפי' שיהיה אמת לא נתחייבתי אני בו מ"מ יפרע הנתבע מממון השותפות החוב שטען ובשבועה כנ"ל וכן תמצא בתשובת הרא"ש כלל פ"ט דין ג' ומביאה הטור בחה"מ סימן ע"ז והפרעון יהיה מחלק יורשי הר' נסים כנז' שם בתשובה ונר' דבנ"ד שגם השותף הזה יהיה מחוייב לפרוע היתומים לפי שכבר כתוב בשטר ז"ל האמנם לפי שהיו חייבים משה ן' מאיור והר' ניסים הנז' כו' ולאו כל כמיניה של התובע לומר שהיה החוב על הר' ניסים לבד כדי לחייב ליתומים לבדם כיון שכתוב בשטר ששניהם היו חייבים ועוד שהנתבע אמר כשעשיתי השטר כבר גליתי לך מאיזה ענין היה החוב והתובע הודה בפנינו שגילה לו הענין והיה מושבע שלא לגלותו ומה שמכחיש הוא על מה שאמר שהודה שהיה יודע רמז מהענין מהשטר נר' שודאי ידע בענין כי לפי כתבו האמנם שהיו חייבים פ' ופ' כנ"ל א"כ העולה מכל זה הוא שפטור משה ברור בזאת השבועה מתביעת השמונים שולטאניש בין מצד משה בן מאיור בין מצד היורשים כי נתברר לנו פ' היה מורשה של אפטרופוס היורשים הנ"ל: אלעזר בן יוחאי יצחק קארו