טו נצו אנשים יחדיו איש ואחיו על דבר שטר היה ביניהם זה תוארו בפנינו עדים ח"מ הודה הר' משה ברור איך חייב להר' משה ן' מאייור וליורשי הר' נסים אלפאנדארי הי"ו שותפו אחר נקיות כל החשבונות תשעים שולטאניש גם הודה בפנינו איך לקח מהשותפים הנז' מאתים וארבעה שולטאניש בגדים לבאש"ה ליפרע לאולפאני חציים על משה ברור מלוה גמורה ואחריותם עליו וחציים שהם מאה ושבעה עשר שולטאנים אחריותם על משה ן' מאיור והיורשים הנז' נמצא חייב משה ברור להר' משה ן' מאיור והיורשים הנז' מאתים ול"ד שולטאניש באחריות גמורה לפורעם שמנה ימים אחרי שובו מדרכו בע"ה האמנם לפי שהשותפים הנז' היו חייבים למשה ברור שמונים שולטניש רצה משה ברור להפרע מהם פה דמשק מהחצי אשר היה האחריות על משה ן' מאיור והיורשים הנז' באופן שלא נשאר על משה ן' מאיור והיורשים כי אם אחריות שלושי' ושבעה שולטאניס כו' ובסוף השטר כתוב לבד השמונים שולטאניש שנתפרע מהם משה ברור שאמר שהיו חייבים לו השותפי' הנז' והאנשים האלה באו בברית האלה והשבועה ונמנו וגמרו לקבל עליהם להיות עושים ככל אשר יורונו מן השמים אנחנו החתומי' בקצה היריעה כאשר כתו' בשטר בירורין אשר ביניהם:
אבקת רוכל · חלק קמ״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.