ועם היות שהטענה הראשונה אמצפ"ת לטרי"פול ומאל"יא לרוד"יס לא היה יכול לטעון נאנסו מפני שהם מקומות שהרבים מצויים שם והיה צריך להביא ראיה שנאנסו יש לדחותה משום שלפעמים יארע בשיירא בלילה שיגנבו או יגזלו של אחד מן השיירא ואין ידוע עד שהנגנב או הנגזל צועק מ"מ הטענה השניה שטען שיביא עדים שבאו עמו מצפ"ת לטריפו"ל ומאליי"א לרודי"ס ולא אירע להם שום אונס אין ספק שאם יביא עדים שיעידו כן שנתבטל המיגו אבל לא כתבתם שהביא עדים כו' ואפילו אם יביא עדים שיעידו כן אין לחייב לה"ר לוי מפני המעשה ב"ד ושטר קבלת הה"ר יוסף נ"ע מה"ר לוי מה שהיה בידו שלו ושל היתומים שכיון שעמד בדין עם ה"ר יוסף נ"ע ונתן לו חשבון מנכסיו ומנכסי היתומים והצדיקו ב"ד החשבון ההוא ומסר כל מה שנמצא בידו ביד הה"ר יוסף זקנם כבר נפטר מהם ואין להם עליו כלום שהרי כתוב בשטר קבלת הה"ר יוסף נ"ע מה שביד ה"ר לוי שהה"ר יוסף נ"ע היה ממונה על היתומים הנ' ואפי' למ"ד אין מעלין משטרות ליוחסין משום דסהדי אמנה שבשטר קא מסהדי ולא להאי שהוא כהן התם שאני דאפי' אם אינו כהן כיון שנקרא באותו שם שפיר מצי מסהדי עליו שהוא חייב לפלוני מנה מה שאין כן כאן ועוד דהכא מנה בשטר ממש הוא שהיאך יעידו שזה מסר דמי היתומים לזה ומחל לו כל תביעה שיש ליתומים אם לא שנתברר להם שהיה לו כחלק כל דמי היתומים ואפי' אם לא נכתב שהיה ממונה על נכסיהם אפשר לומר דככתוב דמי מהטעם הנז' כ"ש שנכתב בהדייא שהיה ממונה על נכסיהם והדברים מוכיחים שהה"ר יוסף נ"ע היה אפטרופוס היתומים הנז' אם שמנוהו ב"ד ואם לא מינוהו ב"ד אלא הוא נתמנה מעצמו הוי שפיר אפטרופוס דלא גרע מיתומים שסמכו אצל בעל הבית דיש לו דין אפטרופוס והדבר ידוע שלא היו מניחים האלמנה והיתומים מלתבוע זכותם כל כך שנים אלא ודאי מינו להם אפטרופוס ומי היה ראוי להתמנות אפטרופוס על היתומים הללו אם לא הה"ר יוסף נ"ע בהיותו זקן וחכם ונשוא פנים ויודע להפך בזכות היתומים א"כ אפי' לא היה כתוב בשטר שהיה ממונה על היתומים לא היה ספק בדבר שהוא היה ממונה ואפטרופוס עליהם אם מפי ב"ד ואם מפי האלמנה והיתומים כ"ש עכשיו שנמצא כתוב שהיה ממונה על נכסי היתומים שאין ספק שהיה אפטרופוס:
אבקת רוכל · חלק קמ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
