ובענין המעות שנתן ה"ר יאודה לה"ר אליה להסתחר בהם בשותפות לריוח ולהפסד נראה לע"ד שיש להסתפ' שמא חצי הריוח שנתן לו בשכר טורחו אינו על שכר טורח עסק השותפות אלא על החלק אשר מתעסק שמעון בשליחות ראובן ויש בדבר צד איסור או שמא הוא בשכר טורחו וגם בעסק השותפות ושרי כדאיתא בפ' איזהו נשך האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כו' וא"כ נמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה ולכן צריך ליתן לו שכר טורחו כפועל בטל שאין לו שום מלאכה שרואין כמה היה רוצה ליקח להתעס' בזה העסק וכמ"ש הרא"ש בפסקיו שם דלא כפרש"י דאפילו אם היה לו מלאכה שנותנים עליה שכר טוב ומתבטל ממנה אין אומרים כמה היה רוצה ליקח ולהתבטל ממלאכתו ולהתעסק בזה העסק שלא היה רוצה ליקח אלא הרבה אלא אומדין כאדם בטל וכמ"ש הרב בעל טור יורה דעה בסי' קע"ז ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום ויום והיינו דומייא דנושא דילן כי ה"ר אליה הנזכר ג"כ מתעסק בסחורת עצמו כאשר הוא מתעסק בסחורת ה"ר יאודה שותפו דאפילו העלה לו דינר בשכר טורחו בכל ימי השותפות היו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות שלוחין ושותפין וכ"כ ג"כ שם שאם אמר לו כל הריוח יהיה לך שלישיתו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר הרי זה מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה או שיטול המתעסק שני שלישי הריוח ויטול בעל המעות שליש הריוח ואם פחתו כו' כאשר תראה שם באריכות:
אבקת רוכל · חלק קל״ט סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.