הרי לך מבואר ג"כ שאפילו חשש רבית אין בדבר וכ"כ במרדכי שם והוכיח הענין מטרשא דרב חמא וכן כתוב בהגהות מיימוניות בפ"ט מהלכות מלוה ולוה עוד יש להוכיח הענין ממה שכתב המרדכי בתשובה בפרק האומנין וז"ל השיב רבינו מאיר ז"ל על ראובן שמסר טבעת לסרסור למכור והפסיד האבן מן הטבעת נראה דהסרסור שומר שכר הוי ואפילו בשעת הלוכה אע"ג דאכתי לא מכר החפץ ושמא לא ימכרנו ולא יטול שכר כלום אפ"ה הוי שומר שכר כדאמרינן הכא כל האומנין שומרי שכר הם ומסקינן טעמא בההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה הוי עליה שומר שכר ולא קא מפליג בין התחיל במלאכתו ללא התחיל כו' עד וכיון דהוי שומר שכר חייב בכל מיני אבידה כדאמרי' בסוף פרק הפועלים עד כמה שומר שכר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ואע"ג דרבא פליג לא קי"ל כוותיה אלא כאביי וכן פירש האלפסי ז"ל וקי"ל אפילו גני פורתא בעידנא דגנו אינשי או ניים חייב עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק קל״ט סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.