אבקת רוכל · חלק קל״ט סימן י״ד

עוד כתב הרמב"ם ז"ל במקום הנזכר וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו הא קמן דבר מוסכם לכל הדעות כי הטוען כנגד מה שהוא מפורסם לא אמר כלום וכנגד המפורסמות אין להביא ראיה להכחיש המוחש דהא אנן וכ"ע ידעי דסהדי שקרא קא מסהדי והרמב"ם ז"ל עוד הביא דין זה ברפ"ו מה' שכירות וקצת ראיה יש על זה ממ"ש הרמב"ם בפ"ח מהלכות טוען ונטען וז"ל וכלי שהפסדו מרובה משכרו ובני אדם מקפידין עליו שלא ישאלוהו הרי הוא בחזקת שאינו עשוי להשאיל ולהשכי' כגון סכין של שחיטה לפיכך אפילו באו בני אדם והעידו שהשאילן או השכירן זה אין מבטלים בהן חזקתן אלא הרי הם ככל הכלים כו' והוכיח זה מדקתני במציעא בפרק המקבל דקי"ו ובשבועות בפרק כל הנשבעין ובמסכת בתרא פרק חזקת הבתים רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי כו' וכמ"ש הרב המגיד שם ולכן סיים דבריו הרמב"ם שם וז"ל שהרי רבא הוציא זוג שעושים בו הסרבל וספר אגדה כדברים עשויים להשאיל ולהשכיר ולולי שנתברר לו בעדי' שהיו מדברים שעשויים להשאיל לא הוציא מתחת יד יתומים הא שאר הזוגות ושאר הספרים אינם בכלל דין זה אע"פי שהן ראויי' להשאיל ולהשכיר ודבר זה עיקר גדול בדין והוא דבר של טעם שראוי לסמוך עליו ולדון בו וברו' הוא למוצאי דעת וראוי לדיין לשום אותו לנגד עיניו ואל ילוז עכ"ל וכמ"ש בפרש"י בפרק כל הנשבעין והובא בהגהות מיימוניות שם בדברי הרמב"ם בפרק הנזכר מצורף לכל זה והכל לחייב שמעון הואיל והוכר הגנב שהרי כתב הרב בעל טור ח"ה בסי' ש"ה שאם נגנבה בליסטים מזויין והוכר הגנב צריך לפרוע לבעל הבית והוא יעמיד לגנב בדין ואפילו נשבע כבר ונפטר קודם והוכר הגנב כיון דנמצא הגנב צריך להעמידו בדין והוא יפרע לבעל הבית עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות שאלה ופקדון וכדאיתא בפרק הגוזל קמא וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם: