אבקת רוכל · חלק קל״ד סימן ד׳

ומ"ש שיברר בעדים הם צריכים להעיד שהם מכירים שהבחור הזה הוא עבדו של האיש הזה שקנאו בכספו ואם היו עומדים בעת הקניה וראו איך רבו הגוי מכרו לשם עבד והבחור ג"כ ידע שמוכרים אותו לשם עבד ואם יחסר מעדותם אפילו דבור אחד מכל מה שכתבנו אין בדבריהם ממש לחייב את הבחור הזה ואם יברר ה"ר שבתי בעדים שיעידו ככל מה שכתבתי משמע לכאורה שלא עלתה לו טבילה לשם חירות שלא מדעת רבו דאף על גב דגרסינן בהחולץ אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלוקח עבד מן הגוי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין ופסקוה הרב אלפס והרא"ש וגם הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות עבדים וסמ"ג ורבינו ירוחם והטור איכ' למימר דההיא בלוקח מגוי שלא לקחו במלחמה אלא שהוא בעצמו נמכר לו או ששבאו שלא בשעת המלחמה וכדמפרש טעמא בגמ' משום דגוי גופיה לא קני ולית ליה עליה אלא שעבודא דמשמע בהדיא דאי הוה קני לגופיה כי טבל לשם בן חורין לא יצא לחירות וכל ששבאו במלחמה ודאי קני ליה גופיה מדינא דמלכותא וכדאיתא בהחולץ רב פפא בר אבא דאסיקנא דצריכי גיטא דחירותא משום דמלכא אמר מאן דלא יהיב כראגא לישתעביד למאן דיהי' כרגא ומדצריכי גיטא דחירותא אלמא מיקני גופייהו מדינא דמלכותא ורש"י והרא"ש העמידוה שהנקנים היו גוים כעין נדון דידן ואע"פי שבעל נמקי יוסף העמידה בשם קצת מפרשי' שהנקני' היו ישראלים יש להביא ראיה מכ"ש דאפי' ישראל מיקני גופיה בדינא דמלכות' וכ"ש דגוי מיקני גופיה אדינ' דמלכותא וכן דעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות עבדים שכתב מלך גוי שעשה מלחמה כו' ועבד הנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר כיון דמדמי ליה לעבד כנעני ודאי דמקני גופיה כעבד כנעני והא ודאי כיון דמטעם דדינא דמלכותא מיקני גופיה לא שנא אם השבאי הוא גוי או ישראל וזה דבר פשוט וכן נראה מדברי הטור וכ"כ בעל נמקי יוסף בהחולץ וא"כ אם יעידו העדים שזה הבחור קנאו האיש התובע מגוי ששבאו במלחמה כיון דמיקני ליה גופיה אע"פי שטבל לשם בן חורין לא יצא לחירות כיון דשלא מדעת רבו הוא ואין לדחות ולומר שאין צריכים להעיד שהוא לקוח מגוי ששבאו במלחמה דאפילו אם שבאו שלא בשעת מלחמה או שנמכר לו הוא עצמו דלא קני גופיה כדאיתא בההיא דרב חמא בר גוריא שכתבתי בסמוך וכדאמ' ר"ל בהשולח אפילו הכי מכיון שקנאו ישראל נקנה לו גופו וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות עבדים גוי שקונה גוי לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אע"פי כן אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל וכיון דמיקני ליה גופי' טבילה לשם בן חורין שלא מדעת רבו לא עלתה לו דהא דכתב הרמב"ם אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל כשהטבילו ישראל לשם עבדות היא וכן פרש"י בהשולח אהא דאמר ריש לקיש מנין לגוי שקונה את הגוי למעשה ידיו וישר' קני ליה מידו למעשה ידיו בכספא ולגופיה בטביל' לשם עבדות כדאמ' בהחולץ ונ"ל דאהא דאמר שמואל צריך לתוקפו במים ואעובדא דמנימין עבדיה דרב אשי דאיתא בהחולץ קאמר רש דאם איתא שלא נקנה גופם בטבילה לשם עבדות הרי היום או מחר יטבול לשם בן חורין ויצא אלא ודאי כל שטבל לשם עבדות קנה לו גופו וכן דייק לשון הטור ובהאי גוונא הם דברי הרמב"ם ז"ל אמורים דאם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל אבל אם לא טבל לשם עבדות ודאי דלא קני לגופיה דלא מצי רבו גוי לאקנויי טפי מזכותא דאית ליה ביה כדאמרינן בהחולץ הילכך בנ"ד צריכי' להעיד שהגוי שמכרו לקחו במלחמה ומיהו אפשר שאין צרי' שיעידו שראו שלקחו במלחמה אלא כל שהוחזק אצלם שהוא לקוח במלחמה סגי ואין לומר בנ"ד הרי טבל לשם עבדות וא"כ אפילו לא יעידו שהגוי לקחו במלחמה נקנה לו גופו ע"י הטבילה לשם עבדות שמעידים הקהל שעשה בפניהם משום דאותו עדות הוי מפי כתבם כדלעיל ועוד דמשמע דכי אמרי' דבטבילה לשם עבדות נקנה גופו במל נמי היא אבל כל שלא מל לא מיקרייא טבילה לשם עבדות והו"ל כאילו לא טבל כלל ועוד דאפילו את"ל דטבילה מקרייא כדמשמע מההיא דפרק הערל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צרי' טבילה וכמ"ש נ"י בשם הרמב"ן וקצת מפרשים מ"מ בנ"ד באותה טבילה לא נקנה גופו משום דלאו לשם עבדות הואי אלא לשם גירות וכמו שכתוב בכתב הקהל טבל לשם גירות בפני עשרה שהודיעו לו קצת מצות קלות וחמורות ואע"פי שקודם לכן כתוב שאמר לו שיעבוד עמו שש שנים ומשמע דעל דעת כן הטבילו כי דייקת לשון הכתב תשכח שדעת האיש המטבילו הייתה שיטבול לשם גירות אלא שעלה על דעתו שד"ת הוא שיעבדנו שש שנים אחר שנתגייר דלא עדיף מעבד עברי ומ"מ כיון דמתגייר עלה ע"ד שאינו רשאי להשתעבד בו יותר משש ולא התנה עמו שיטבול ע"מ שיעבדנו שש שנים אלא שהודיעו דין התורה שעלה על דעתו וטבילה זו בלא שום תנאי היא וכן מוכח ודאי לשון הכתב שאמר לו תדע שאע"פי שתתייהד צריך אתה לעבוד עמי שש שנים שכן אמר' התורה והרי דברים אלו מוכיחים בהדיא על הכוונה שכתבתי וכיון דאותה טבילה לא לשם עבדות היתה לא נקנה לו גופו בכך וא"כ צריך שיעידו שהבחור הזה נלקח במלחמה וכמו שכתבתי ואז נאמר דטבילה שטבל לשם בן חורין שלא מדעת רבו לא עלתה לו כיון דגופו קנוי: