מיהו היינו לדברי האומרים דטבילה קודם מילה אינה כלום אבל לדברי האומרים דבדיעבד עלתה לו טבילה הרי זה בן חורין גמור שהרי טבל לשם גירות מדעת רבו וגם מל וא"כ אין לאיש התובע דין ודבריה עמו כלל ומשמע דאין צריך ממנו גט חירות ואע"ג דאמרינן בפ"ק דקידושין היוצא בראשי איברים דהוי פלוגתא דתנאי אי צריך גט שחרור ופסק הרמב"ם בפ"ה מהל' עבדים דמ"ד דצריך גט שחרור שאני התם דקאמר קרא ישלחנו למילף שלוח שלוח מאשה כדאיתא בגמ' ואדרבא משם ראיה דהכא אין צריך גט שחרור דהא משמע דאי לא דכתב קרא ישלחנו הוה אמינא אינו צריך גט שחרור ואע"פ שבפ' החולץ גבי הני דבי פפא בר אבא דאמרינן דצריכי גיטא דחירותא פרש"י דבעו גיטא דחירותא אי בעו לאיגייורי ולאשתרויי בבת ישראל אלמא כל היכא דגופו קנויי אם נתגייר צריך גט שחרור יש לומר דהתם כשרוצים להתגייר שלא מדעת רבם היא וכן ההיא דבטי בר טובי שכתבו התוס' בסוף ע"ז שהיה מותר בגויה לפי שלא קבל גט חירות ולכאורה משמע שנתגייר והכי דייק לשון התוס' שהיה עדיין עבד קצת שמעוכב גט שחרור ומדכתבו שהיה עבד קצת משמע ודאי שנתגייר איכא למדחי דשלא מדעת רבו נתגייר אלא דקשה דכיון דגופו קנוי הוה מדהוה צריך גט שחרור גירות שלא מדעת רבו לא עלתה לו כלל והיאך כתבו שעדיין היה עבד קצת שמעוכב גט שחרור הרי עדיין עבד גמור היה:
אבקת רוכל · חלק קל״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.