ומ"ש כ"ת דהו"ל כאלו נסח המי שבירך כך הוא ודמי להא דאמרינן בירושלמי נסח הברכה כך הוא הנה במחילה מכ"ת לא שת לבו גם לזאת שכתבתי בפסקי וז"ל שם והנה לעיל כתבתי חלוקים דיש לחלק בין ברכת רפאנו בין בקשת רחמים על החולה בשבת ועתה מלבד החלוקים דלעיל חדשות אני מגיד כי ראיתי כתוב שאין לומר בברכת המזון בשבת הרחמן הוא יצילנו מעניות וכל אותן הרחמן שהם בקשת צרכינו ובקשתי על זה בספר הלקוטים הנקרא כלבו בסי' כ"ה ולא מצאתי אלא כיוצא בזה שכתב וז"ל ולא אמרו מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה רק לומר שאומ' קדושת היום בין שתי נחמות ולסברא זו טעה הר"ז ז"ל ומביא ראיה מן הירושלמי שאמר אל ישאל אדם צרכיו בשבת ופריך והא אמרינן זונינו פרנסינו כלכלנו ומשני נסח הברכה כך היא ש"מ שאין משנין נסח הברכה אפילו בשבת עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק י״ג סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.