אבקת רוכל · חלק י״ג סימן י׳

וא"כ יש לדקדק מכאן דהוא הדין דאין לבקש רחמים בשבת לומר הרחמן יצילנו מעניות וכל אותן הרחמן הדומין לזה שאומרים אותם בחול דכיון דאינן ממטבע הברכה כמו זוננו פרנסנו כלכלנו אין לאומרן בשבת הלא תראה כי הרמב"ם ז"ל לא הביאה בנסח ברכת המזון ולא דמי אל אחינו ישראל הנתונין בשביה דהרחמן יצילנו מעניות וכה"ג כל אחד מתכוין לצורכו ואינו מטבע הברכה כדלעיל ועוד דיבא כל אחד להוסיף הרחמן לבקשת צורכו והא תימה א"כ למה אמרו בפ"ק דשבת כדלעיל דהמבקר את החולה בשבת לא יבקש עליו רחמים כדי שלא יצטער על צער החולה כדפירשו המפרשים דלעיל רק אומר לו שבת היא מלזעוק וכו' תיפוק ליה משום אל ישאל אדם צרכיו בשבת וכי תימא ההיא דאל ישאל אדם צרכיו ק"ק ועוד כו' ואולי יש לומר דטעמא דאל ישאל אדם צרכיו בשבת גם כן כדי שלא יצטער על חסרון צרכיו בשבת א"כ מה שפי' רש"י והר"ן ז"ל והנמשכים אליהם דהמבקר החולה בשבת לא יתפלל עליו כדי שלא יצטער המתפלל הוי כאילו פירשו דהיינו משום אל ישאל אדם צרכיו בשבת ממש דהיינו משום דמצטער אי נמי פירשו בה"ג לכלול דאי היה מתפלל על החולה בשעת שמבקרו בשבת היה בזה מוסיף צער או ג"כ בכי גם לחולה וא"כ נפקא מינה גם מזאת השיטה דברכת רפאנו וכל השמנ' עשרה ברכות אי לאו משום טרחא הוה אמרינן להו אפילו בשבתות וימים טובים משום דהוי להו מטבע ברכות ואין לשנות מטבע הברכה בשבת ג"כ כי ההיא דלעיל דאמרינן זוננו פרנסנו כלכלנו כו' אפילו בשבת משום דנסח הברכה כך הוא אבל לבקש רחמים על החולה והאבל בשבת או לשאול צרכיו לא שייך התם נסח הברכ' וע"ז נר' בבירו' דאין לעשות מי שבירך על החולה בשבת באופן שיתפלל עליו על רפואתו עכ"ל שם הרי דאין לדמות כלל ברכת מי שבירך על החולה בשבת דה' ישלח לו רפואה שלימה לההיא דירושלמי דזוננו פרנסנו נסח ומטבע הברכה שקבעו חכמים בברכת המזון כך היא וכה"ג בין יום השביעי לששת ימי המעשה דאמרינן ליה בהבדלה אע"ג דלא הוי ששת ימי המעשה מי"ט משום דנסח הברכה כך הוא וסדר הבדלות הוא מונה ולהאי דמי בקצת סדר מטבע זוננו פרנסנו דהוו מטב' אמצע הברכ' של בונה ירושלים ולא כן כלל המי שבירך שאינו ברכה כלל של הזכרת ה' ומלכות כסדר מאה ברכות וברכת הנהנין וברכות של שבח: