ועוד אני אומר דכיון שנתקבל שנתקבל כבר העדות הראשון בב"ד ונגמר הדין שיעמוד ראובן בחזקתו אפי' לא היה לו לדיין הראשון אלא פוסק א' כדבריו אין לומר בו דטעה בדבר משנה וחוזר כל שלא נדחו דברי הפוס' ההוא שרבו החולקים עליו ודחו דבריו ועוד שהרי ראובן דר בבית ומוחזק בו ואתה בא להוציאו מביתו הוא יכול לומ' קים לי כר"ת וארע' היכי דקיימא תיקום וכ"ש הכא דאיכא רוב מנין ורוב בנין ומה גם בהיות אחד מבעלי סברא זו הרמב"ם דאפי' שהיו נוהגים בכל מיני איסור והיתר כהרא"ש בדיני ממונות היו נוהגים כהרמב"ם ז"ל וההכרח שכתב ר"י להכריח דאפילו היה מוחזק רבי ירמיה לא היו מקבלים העדים שלו אינו הכרח גמור דאיכא למימר דחדא ועוד קאמר חדא דלא היה תינוק מוחזק בשדה ועוד דלא קי"ל אחזקה דאבוה וכן מפרשים התוס' במקומות רבים ולזה אמר משמע לפי שאין הראיה מכרחת נמצינו למדין שהדיין הראשון יפה דן במה שקבל העדי' של ראובן להחזי' ביתו בידו וצדק ראובן בטענתו הראשונה שהשיב לטענת האלמנה דאין מקבלים העדים שלה עד שיגדלו היתומים:
אבקת רוכל · חלק קכ״ו סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.