אבקת רוכל · חלק קכ״ו סימן ו׳

תשובה מה ששאלתם ראשונה אם הדין כדברי הדיין הראשון או כדברי הדיין השני נראה פשוט כדברי הדיין הראשון והתימא על הדיין השני שרצה להשוות קבלת העדות הראשון שנתקבל בפני הדיין הראשון איך שמעון מחל לראובן כל זכות שהיה לו בבית ונתנו לו מתנה גמורה לקבלת העדות כדי להוציא הבתים שהן בחזקת שמעון דבהא ליכא מאן דפליג דאין מקבלים העדות עד שיגדלו היתומים אמנם בקבלת העדות הראשון אע"ג דלר"י בעל התוס' אין מקבלים כפי מה שפירשו בתוס' עלה דההיא דבר חמוה דרבי ירמיה חולקים עליו חביריו ר"ת וריב"א כמ"ש בהגהות אשירי בשם ר"ת ובהגהות מרדכי בשם ריב"א ונימוקו עמו דאם היה רבי ירמיה דר בבית וזה היה תובעו שיצא מביתו לא היינו מוציאים רבי ירמיה ע"י תביעתו של זה ואע"ג דבית זה היה בחזקת אבוה משום דרבי ירמיה עכשו אין צריך להביא עדים שהרי הוא אינו מערער כו' עד מחיבור מורי הר' אפרים ז"ל ע"כ ונראה שהר' אפרים הסכים לדברי ריב"א כיון שהביא ראשונה דברי ר"י ואמר אח"כ אמנם ריב"א פירש וכ"נ ג"כ שמסכי' המרדכי שהביא זה הלשון בלבד ולא כתב ונראה כדברי ר"י ולזה הסכי' הרשב"א ז"ל בחידושיו בפרק הגוזל בתרא שכתב וז"ל ויש מי שאומר שאם היה הקרקע של אביהם של יתומים ביד אחד וטוען לקוחה היא בידי ויש לי עדים בכי הא לא אמרי' אין מקבלי' עדים כו' והביאו ראיה מעובדא דרבא בר שורשום בפרק חזקת דאמר ליה אביי לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא אין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין והדין ודאי דין אמת מההיא דבר חמוה דרבי ירמיה דטרק גלי דאלמא טעמא דטרק גלי הא לאו הכי מפקינן ליה לרבי ירמיה מחזקתיה ועוד דאי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה במקום יתומים עכ"ל וכן נראה מדברי הרמב""ם פי"ב מהלכות מלוה ולוה והרב המגיד הסכים לזה שכתב וז"ל וכתב הרב ז"ל שהיא בחזקת קטנים שאם היה הלוה מוחזק בה אין מוציאין אותה מתחת ידו ואם הם תובעים אותו מקבלים טענותיו וכ"כ ז"ל עכ"ל: