גם הטענה השנית שטענה שחייבת למזונותי' מאה פרחי' כו' אינה נאמנת אחד שנשבעה בב"ד וגבתה כתובתה ולא טענה אז שחייבת למזונותיה אינה נאמנת עכשיו להפקיע זכות ראובן ואנן סהדי דקנונייא היא בינה ובין אביה כיון שלא שאל אביה ממנה דמי המזונות עד עכשיו וגם היא לא הזכירה כלום בשעת גביית כתובה ואם כשזן ופרנס אביה אותה לא היה בדעתו לתבוע המזונות אלא דרך חסד וכמו שבא בשאלה שהפליא לעשות חסד עמה בעניינים אחרים ועכשיו חזר בו כדי להוציא מראובן לאו כל כמיניה שכבר מחל להם אעוד דמדינא אין אביה יכול לתבוע ממנה דין מזונותי' כיון שפרנס סתם ואע"ג דהרשב"א ז"ל ס"ל דכל המפרנס סתם אינו מפרנס אלא בתורת הלואה והביא ראיה לדבריו כמ"ש הר"ן ז"ל בפרק שני דייני גזרות כבר הר"ן ז"ל דחה ראייתו וגם הרב המגיד פי"ב מהלכות אישות הביא דברי הרשב"א וכתב עליהם ואין נראה כן דעת הגאונים אלא אפילו במפרנס סתם אבד מעותיו ונתן טעם לדבריהם וכן נראה מהגהות מרדכי סוף כתובות מעשה באחד שפרנס את בתו כו' עד והשיב רבינו שמחה שהדין עם חמיו דאע"ג שאם לא היה חמיו חייב לו היה פטור השתא דחייב לו טענתיה טענה ע"כ וא"כ טענות האלמנה שטענה להפקיע זכותו של ראובן לאו כלום נינהו:
אבקת רוכל · חלק קכ״ו סימן י׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.