ואין לומר שלא הוצרך לכתוב כן משום דסמך על מה שכתב אצל אם לא יבואו השתי אחיות אם לסבת שימותו שם כו' יתנו המעות ביד כו' לו ולישיבתו ויעשה כרצונו מתנה גמורה כו' דאם כן האי ושעבד המעות הנזכרים לאכילת הפירות כו' לא קאי אלא לעיל כשיש תקוה שיבואו אחיותיו וא"כ לעיל היה לו לכותבו קודם ואם לא יבואו השתי אחיות אם לסבת שימותו שם כו' ומדכתבו בסוף משמע בהדיא דאכל מאי דכתיב לעיל קאי דלעולם לא נתן אלא אכילת הפירות ולא גוף המעות וזה נראה ברור מהטעמים שהוכחנו ואף אם היה ספק בדבר יד בעל השטר על התחתונה שלישית שאף את"ל שהיו זוכים יורשי הרב זלה"ה במתנה הנז' אינם זוכים עד שיביאו ראיה שנפטר הנותן שהרי לא זיכה לרב ז"ל אלא אם יפטר וכ"ז שלא יתברר שנפטר אין במתנה זו כלו' רביעית דאעיקר' דדינא פירכא שאפי' הרב זלה"ה לא זכה במתנה זו שאמר שיתנו לו המעות הנז' ארבע אמות קרקע וקנין כל כי האי גוונא קנה וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מכירה וז"ל המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינו ברשותו אלא על גבי קרקע כו' והוא שיהיו אותם המעות קיימין כגון שיהיו מופקדים במקום אחד אבל ראובן שהיה לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבי חוב שיש לו אצל שמעון נראה לי שלא קנה החוב:
אבקת רוכל · חלק קכ״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.