אבקת רוכל · חלק קכ״ד סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וכתב הרב המגיד שכן עיק' ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א והביא ראיה לדבר ובדין מוכר שטר כתב שם בסמוך שלא קנה אלא בכתיבה ובמסירה וכמו שהוא מבואר בפרק הספינה ובנ"ד לא הוזכרה מסירת השטר כלל וא"כ לא קנה המתנה ההיא כלל ואין לומר דבנ"ד קנה מפני שהיה רוצה לפרש בים או לצאת בשיירה וכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה ומתנה שדבריהם ככתובים וכמסורים דמו ומקיימים אותם אם מת ובפרק עשירי מהלכות הנז' כתב ש"מ שאמר הלואה או פקדון שיש לי ביד פלוני תנו אותה לפלוני דבריו קיימים ואין צריך למעמד שלשתן משום דיוצא בשיירה היינו ביוצא למדברות וכמ"ש הרב רבינו נסים וזה אינו מצוי ביוצאים מהעיר הזאת ואפילו את"ל שזה פירש לים היה לו לפרש השטר זה כן ולומר מפני שרוצה לפרש בים ומדלא פי' כן משמע שלא באו במתנה זו מטעם זה ועוד דמשמע דההיא דמפרש בים ויוצא בשיירה ליתא אלא במפרש ויוצא בו ביום או ביום שלאחריו שאז הוא טרוד אבל עשרה או חמשה ימים קודם ודאי אינו בכלל זה ובשטר זה לא נזכר שהיה מזומן לפרש בו ביום או ביום שלאחריו שהרי כתב שהיה רוצה ללכת לח"ל וזה משמע קודם צאתו כמה ימים ועוד שהיוצא מעיר זו אינו פורש בים עד שיעברו חמשה או עשרם ימים ולפעמים חדש ימים לפי שהוא צריך לילך לאחת מהעירות העומדות לחוף הים וכשמגיע שם אינו מוצא הספינה מזומנת לפרוש ומתעכב כמה ימים קודם שיפרוש וא"כ אין ליוצא מעיר זו דין מפרש בים ויוצא לשיירא כלל ועוד דאי יהבינן לאומר כן כל טענתיה לומר שזה היה לו דין מפרש בים ומאי אהני ליה דאכתי המתנה בטלה מפני שיש בה קנין ולא כתב בה שקנו ממנו ליפות כחו כדשמואל בפרק אע"פ ובפרק מי שמת ופסקה הרמב"ם בפ"ח מהלכות זכיה ומתנה וז"ל מתנת ש"מ שכתוב בה קנין בין שהיתה במקצת נכסיו בין שהיתה בכל נכסיו חוששין לה שמא לא גמר להקנתו אלא בשטר הואיל ומתנה זו לא תקנה אלא לאחר מיתה אין שטר לאחר מיתה והרי המתנה בטלה:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.