ומ"מ כיון דנשבע מנחם להשתדל להעמיד מכר שטר זה ביד חיים נראה שצריך הוא להשתדל בכך ואע"פ שאפשר לומר שהוא לא נשבע כן אלא מפני שהיה סבור דשטר זה שייך ביה מכר והשתא דאיגלאי מילתא דלא בר מכירה הוא משום דאינו אלא שטר שעבוד הגוף ולא שטר קנין הוה לה שבועה בטעות ופטור מ"מ יש להחמיר ולומר דכיון דמשמע להו לאינשי דבר מכירה הוא ומשמע להו נמי דבמסיר' לבד הוא נקנה בנשבע להעמיד מכר שטר בידו הוי כנשבע להעמיד בידו כל זכות שיש לו בשטר זה ועוד דלמפרשים שכתבו דטעמא דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול הוי משום דמכירת שטרות מדרבנן אפשר דאפי' שטר שאין בו אלא שעבוד הגוף תקנו בו מכיר' וכ"כ הטור בשם הר' ישעיה דשטר ראיה בר מכיר' הוא אע"פ שכ' שהרא"ש חלוק עליו מידי ספק שבועה מיהו לא נפיק מנחם זה הילכך יש לו להשתדל ולהעמיד המכר ביד חיים כאשר נשבע ואע"ג דמאחר שאין לחיים זכות במכר שטר זה אם לא מכח שבועת מנחם ואם יבא מנחם לקנות החצר ואח"כ ימכרנו לחיים יסלקוהו המצרנים באומרם שהם לא נתפייסו אלא למכר שמכר וילייסיד וכיון שנשבע על סמך דיבורם אינם יכולים לערער דבמקום פסידא דמוכר ליכא דינא דבר מצרא כמו שכתבתי אבל במכר שמכר מנחם לחיים לא נתרצה ואם נשבע כיון שלא סמך על דיבורם נשבע איהו הוא דאפסיד אנפשיה דאם לא כן כל מוכר ישבע להעמיד המכר ביד הלוקח ונמצאו המצרנים מסולקי' מעצמם ונמצא דינא דבר מצרא מתבטל מאליו אלא ודאי לא אמרינן הכי אלא היכא דנשבע על סמך דיבורם אבל בנשבע שלא על סמך דיבורם לא ואם כן אין תועלת לחיים בהשתדלות מנחם כל שהולך ועדיין עם וילייסיד כדי להשתדל להעמיד המכר ביד חיים אף אם לא יזכה בדין יצא ידי חובת שבועתו דמה לו לעשות עוד ואם היה כתוב בשטר מכר זה כשעקור דירתי מפה הרי חצרי מכורה לך מעכשיו בכך וכך לבנים אז הוי שטר קנין גמור ואפי' לא היה שבועה בדבר לא היו יכולים המצרנים לערע' על מנחם לפי שכשעוק' דירתו איגלאי מילתא למפרע דמשעת כתיבת שטר זה נקנה לו חצר זה וכיון דכבר נתפייסו באותה שעה אינם יכולים לערער אחר שקנה זה הקרקע ואה בא מנחם למכור שטר זה לחיי' כיון דכשיעקור דירתו וילייסיד נמצאת חצר זה קנויה למנחם מעכשיו נר' שהמצרנים יכולים לעכב דהוי מוכר הקרקע מעצמו כיון דיש קנין בגוף הקרקע ואפילו למ"ד דממשכן לאחר שאין בן המצר יכול לומר לו אני אלווך אע"פ שע"י משכונא זו כשיבא המלוה לקנות קרקע זו אין יכולים לעכב עליו בני המצר הכא מודה דשאני התם דיכול לטעון בעל הקרקע זה נוח לי ואתה קשה ממנו אבל הכא דלא שייך האי טעמא כיון דאם יעקור וילייסיד דירתו הוי קרקע זה מכור למנחם למפרע נמצא שכשמוכר שטר זה הוי כמוכר גוף הקרקע והילכך יכולים המצרנים לסלק לחיים זה ופשיטא דאין וילייסיד חייב לפייסם להעמיד המקח ביד חיים שהוא לא נתחייב אלא להעמיד המקח ביד מנחם והרי הוא פייס את המצרנים כדי להעמידו בידו ואע"פ שחיים זה מכח מנחם קא אתי ותביעותיו קנה מה לו לוילייסיד הרי כשעוקר דירתו נקנה הקרקע למנחם למפרע משעת כתיבת השטר ואם אח"כ מכר מנחם שטר זה לחיים מכר חדש הוא זה שהוא עושה עכשיו ואין לו לוילייסיד עסק בו זהו הנראה לענ"ד הצעיר יוסף קארו
אבקת רוכל · חלק קכ״ג סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
