ומיהו כיון דוילייסיד נשבע לפייס המצרנים ולהעמיד המכר ביד הר' מנחם ומוכח מתוך דברי השאלה שלא נשבע כן בתרקבא דדינרי ערעורם אינו ערעור אבל היכא דאיכא פסידא למוכר ליכא משום דינא דבר מצרא כדמוכח בגמרא גבי זוזי טבי וזוזי תקולי ומהאי טעמא גופיה איכא למדחי נמי אידך טעמא דמאחר שכתוב בשטר שנשבע וילייסיד לקיים כל הכתוב בשטר הרי יש למנחם שעבוד על וילייסיד מכח השבועה שנשבע ותראה דיכול הוא למכור לחיים שטר שעבוד זה שיש לו על וילייסיד קיום מכירתן דקיום מכירת שטרות דאמור רבנן ומיהו לר"ת שכתב דטעמא דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול הוי משום דתרי שעבודי אית למלוה על הלוה שעבוד גופו שהוא חייב לפרוע ושעבוד כל נכסיו אם לא יפרע מדין ערב דנכסוהי דבר איניש אינין ערבים ליה ושעבוד שיש למלוה על הלוה לאו בר מכירה הוא וא"כ היכא דליכא אלא שעבוד הגוף א"י למוכרו ואם מכרו אינו מכור וגם הרא"ש סבור דשטר ראיה לאו בר מכר הוא וכל שכן בנ"ד שאפילו אם היה שטר שעבוד נכסים לאו בר מכר הוא שהרי לא קנה חיים שטר זה מיד מנחם אלא במסירה לבד ואנן כתיבה ומסירה בעינן:
אבקת רוכל · חלק קכ״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.