אבקת רוכל · חלק קכ״ג סימן ד׳

וכתב גם הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות מכירה שהטעם מפני שלא אמר לו אלא כשאמכור דמשמע שיהיה מוכר מדעתו תחלה וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר לו אלא מפני התוספת שהוסיף זה על השוה נמצא שהוא כמי שנאנס ומכר וכן פרש"י ובנ"ד דלא אמר כשאמכור לא שייך למימר זוזיא אנסוה מ"מ נראה דהיינו אם היה כתוב בשטר כלשון הזה כשאעקור דירתי מפה לעיר אחרת הרי חצרי מכורה לך בכך וכך לבנים דבהאי גוונא מיירי בההוא עובדא בסוף ע"ז וכמבואר בדברי הרמב"ם בפרק הנז' ואע"פ שהטור בסי' ר"ו לא כתב אלא כשאמכור שדה אמכרנו לך במתנה מעכשיו משמע דבאינו אומר בהדייא הרי היא מכור לך מעכשיו עסקינן ואפ"ה אי לאו דזבנה במאה ועשרים לאחר אלא במאה משמע דהוה קני ליה ולישנא דמזביננא לך במאה דייק בדברי הטור ואין להקשות אי בדלא אמר ליה הרי היא מכורה לך מעכשיו מכל מקום כיון שהרמב"ם שינה לשון הגמרא וכתב בפירוש שא"ל הרי היא מכורה לך מעכשיו מ"מ כיון שהרמב"ם ז"ל שינה אין בידינו כח לחלוק בדבר דאדרבא צריך לתקן דברי הטור ולומר שנמשך אחר לשון הגמ' ולא נחת לההוא דיוקא שדייק הרמב"ם לומר דלישנא דמזביננא לך אינו דבעינן שיפרש ויאמר הרי היא מכורה לך מעכשיו ואי לאו הכי אין בתנאי זה ממש ואע"פ שקנו מידו קנין דברים בעלמא הוא וא"כ בנ"ד דמשמע דאין כתוב בו בפי' הרי היא מכורה לך מעכשיו אינו שטר קנין כלל: ועוד שהרי כתב המרדכי ז"ל בפרק המקבל בשם רבינו שמחה דאין למוכר עסק עם המצרן ואפי' אם אם היה מקבל קנין מן המצרן לא היה מועיל וגדולה מזו אמרו אפילו אם היה לוקח מקבל קנין ממנו קודם שקנאו אין באותו קנין כלום דדברים בעלמא הוא כי מה יש למצרן בקרקע אם לא קנאו שיחול עליו הקנין וכדפריך בפ"ק דב"ב מיהו בזה י"ל דסמכינן עמ"ש הטור בשם הרמ"ה דאי אמליך ביה מוכר לזבוני ליה בהנך דמי ואמר ליה זיל זבין לעלמא דלא בעינא ליה לא צריך למיקניה מיניה ואין לומר מאי חזית דסמכת אהרמ"ה סמוך ארבינו שמחה דמאחר דרבינו שמחה מפרש דהא דאמרינן בגמרא א"ל לבר מצרא אזבון ואמר ליה זיל זבין צריך למקנא מיניה היינו לומר דאמר ליה ללוקח זיל זבין וקנו מיניה ואח"כ קנה הלוקח הקרקע יכול המצרן לסלקו ולית ליה תקנתא אלא שיקנה הקרקע עם המצרן כמבואר שם במרדכי ולישנא בגמרא לא משמע הכי אלא כיון דא"ל זיל זבין וקנה מיניה בקנין סודר ואח"כ קנה הלוקח אין למצרן טענת מצרנות וכך הם דברי הרמב"ם והטור וכ"נ מדברי רבינו מאיר שאכתוב בסמוך ומשמע דה"ה אם אמר למוכר זיל זבין בעלמא וקני מיניה ואח"כ מכרה אין לו טענת מצרנות ופרש"י דלא נקיט דרבינו שמחה היכא דפשטא דגמרא ופשט דברי הפוסקים פליגי עליה וכיון דנדחו דברי רבינו שמחה היכא דקנה מוכר מיד מצרן בקנין סודר איכ' למימ' דמוכר עדיף מלוקח דאע"ג דבאמר ללוקח זיל זבין צריך למקנה מיניה אי אמר למוכר זבין ל"צ למקנייא ביה מיניה דגבי לוקח אי לא קנה מיניה מצי למימר משטה הייתי בך כדי שתקחנה שאילו ידע המוכר שאני רוצה לקנותה לא היה מוכרה לי או היה מעלה אותה לי בדמים יקרים יותר משיווייה מפני שהיא סמוכה למצר שלי ולכן הנחתי אותה שתקנה ממנו בשיווייה ואקנה אני במקח על ידך אבל היכ' שהמוכר אומר למצרן לקנות בהני דמי וא"ל זיל זבון דלא בעינא ליה לא שייך למימר הכי הילכך ל"צ למקנא מיניה ואת"ל דכל כה"ג באימליך ביה מוכר לזבוניה ליה בהני דמי וא"ל זיל זבין לעלמא דלא בעינא ליה מודה רבינו שמחה שהכי כתב וה"מ דא"ל המצרן זיל זבון סתם אבל אי איתא ואימליך המצרן וא"ל זיל זיבון לנפשך לא בעינא ליה לא בעו למקנא מיניה המצרן וזכה הלוקח דכיון דאמר המצרן לא בעינא ליה וקנאה לא נעשה שלוחו של מצרן שלא מדעתו ואע"ג דבאומר ללוקח מיירי משמע דה"ה באומר למוכר דטעמא דכיון דאמר דלא בעי היכי מקני ליה שליח בעל כרחיה אפי' באמר למוכר איתיה דכיון דקושט' דמילתא הוא דלא הוה בעי ליה בההיא שעתא לא מצי מקני ליה שליח ואע"פ שבפ' איזהו נשך כתב המרדכי ושאל רבינו מאיר על ראובן שמכר בית לש' ונדר לו לסלק המצרן וגם המצרן אמר איני רוצה לקנות שהרי אין לי מעות ואחר שעשו סכום המקח בא המצרן עם מעותיו וסלקו ללוקח כיון דלא קנו כדפסיק בפ' המקבל שמשמע שרבינו מאיר סובר שאפי' אימליך ביה מוכר צריך למקנא מיניה איכא למימר דהיינו דוקא היכא דתלה הטעם שאינו חפץ בה לפי שאין לו מעות דכיון שהוא חפץ בה ואינו מניח מלקנותה אלא לפי שאין לו מעות כל שבאו לידו מעות בת"ז שהוא יכול לטעון מצרנות יכול לסלקו אי לא קנו מיניה אבל היכא דאמר סתם לא בעינא מודה ר"מ דאפי' לא קנו מיניה אינו יכול לסלקו וכמ"ש הרמ"ה הילכך כיון דפייסינהו וילייסיד למצרנים בשעה שנשתעבד בשטר זה למנחם ומסתמא אמרו ליה זיל זבון בהנך דמי דלא בעינא ליה אע"ג דלא קנה מיניהו אינם יכולין לטעון טענת מצרנות אלא שיש לחלק ולומר דע"כ לא אמר הרמ"ה דל"צ למיקנא מיניה אלא כשלא ערער המצרן עד שקנה הלוקח וטעמא משום דכיון דאין דעתו לקנות לא יעשה הלוקח שלוחו בעל כרחו וכמ"ש רבינו שמחה אבל היכא שערער המצרן קודם שיקנה הלוקח יכול הוא לחזו' ממה שאמר לו תחלה זיל זבין ואפשר דאפילו קנה מיניה נמי יכול הוא לחזור בו ולטעון טענת מצרנות כיון שעדיין לא נמכר הקרק' דלא מהני הקנין אלא להיכא שבא לסלק הלוקח אחר שקנה הקרקע אבל קודם לכן יכול הוא לטעון טענת מצרנות אפי' הקנו מיניה ואפילו בנ"ד שעדיין לא קנה מנחם חצר זה שהרי לא כתב לו הרי היא מכורה לך מעכשיו יכולים המצרנים לחזור בהם ולטעון טענת מצרנות וכיון דעל מנחם עצמו יכולים לטעון טענת מצרנות כ"ש שיכולים לטעון כן על חיים הבא מכחו דהא לא עדיף מגברא דאתיה מחמתיה: